תוספתא כפשוטה על עירובין ב:ב

15-6. כל שהו שלשה ומשלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בינו לחבירו שלשה טפחים וכו'. וכע"ז בד ובכי"ע. וגירסא זו מתאימה לשיטת ר' יוחנן בירושלמי פ"א ה"ח, י"ט ע"ג (כלאים פ"ד ה"ד, כ"ט ע"ב, סוכה פ"א ה"א, נ"ב ע"ב), הסובר שאם אין ארבעה טפחים בעומד ויש פירצה של שלשה טפחים בין העמודין, הרי יש כאן פרצה שלשה ואין כאן מקום ארבעה ואסור, אעפ"י שהעומד מרובה על הפרוץ. אבל בכי"ל כאן: כל שפחות משלשה צריך שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים, כדי שיכנס הגדי. 2 עיין בס' המפתח לרבינו נסים שבת ק"א א', עירובין י"ד א', אבל כוונתו היא לתוספתא כלאים, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 639, שו' 11–12. וכל משלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו (וכע"ז גם בקג"נ, עיין בשנו"ס) כדי שלא יהו פרצות כבנין. וכע"ז לעיל כלאים פ"ד ה"ו ובבלי הנ"ל. וכן סובר רב בירושלמי הנ"ל שאם העומד רבה על הפרוץ אעפ"י שאין בכל עומד לחוד ד' טפחים יש כאן מחיצה שלשה ומותר. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 639.

27. צריך שיהא בינו לחבירו כמלואו. וכע"ז (כמלואי ?) היתה הגירסא גם בקג"נ. וכן בכי"ע: צריך בינו לבין חבירו כמלואו, אלא שמוסיף שם: כדי שלא יהו פרצות כבינין. ועיין בגי' כי"ל שהעתקנו לעיל ומש"ש. ובד: צריך שלא יהא בינו וכו'. וכנראה שכצ"ל לפנינו. והנחתי בפנים את גירסתנו כמו שהיא, מפני שכ"ה בקג"נ, ואף גירסת כי"ע מסייעת לה בחלקה. ושמא סוברת הברייתא כשיטת רב פפא בבבלי ט"ו ב' שפרוץ כעומד מותר, עיי"ש. 3 אלא שאפילו לדעת רב פפא הלשון כאן מגומגמת. ולפי גירסת רוב הנוסחאות והבבלי מפרש רב פפא שכמלואו כוונתו, כדי שהגדול יכנס ויצא בתוך הפרוץ, והיינו קצת יותר מן העומד, אבל פרוץ כעומד מותר.

38-9. שעביין יתר על טפח. במשנתנו פ"א מ"ט: שעור חבלים עוביין יותר על טפח, כדי שיהא הכל עשרה טפחים. כלומר, אם שפת החבל העליון היא בגובה עשרה טפחים והחלל שלמטה מחולק באופן שוה בין שלשת החבלים, הרי בהכרח שבין כל חבל וחבל פחות משלשה טפחים, מפני שעובי החבלים תופס באויר יותר מטפח.

49. או ארבעה אע"פ שלא היה עביין וכו'. כלומר, או ארבעה חבלים שמחלקים חלל עשרה טפחים באופן שוה, הרי בהכרח אין בין חבל לחבל שלשה טפחים, ואפילו אם עובי כל החבלים הוא פחות מטפח.

510. אע"פ שיש שם פרצות וכו'. כלומר, אעפ"י שלא הקיף את כל היתידות, אלא השאיר פרצות בין היתידות המוקפים אינן כלום, מפני שיש כאן עומד מרובה על הפרוץ, ודין הפרצות כפתחים.

6ובלבד שלא תהא פירצה וכו'. ואחרת אף כנגד העומד אסור, ובטלה כל המחיצה. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 640.