תוספתא כפשוטה על עירובין ג:ה
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 3:5
Open in the reader →119. גוים שבאו על עיירות ישראל וכו'. לכאורה היה נראה שברייתא זו נסמכה למשנתנו פ"ג מ"ה: מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו גוים מן המזרח ערובי למערב וכו'. אבל מתוך סדר ההלכות כאן משמע שהיה לו לתנא ברא סדר אחר במשניות שלו, והוא מוסיף על משנתנו פ"ד סמ"ג: שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן. ועיין מ"ש מ"ד הר בתרביץ ח"ל, עמ' 242 ואילך, עמ' 341 ואילך.
220. אימתי בזמן שבאו על עסקי נפשות וכו'. בירושלמי פ"ד ה"ג, כ"א ע"ד: תני גוים שבאו לעיירות הסמוכות לספר (הסיפא כאן) ליטול מהן אפילו תבן, אפילו עצים וכו', באו לעיירות המובלעות אין יוצאין עליהן בזיין, אלא אם כן באו על עיסקי נפשות וכו'. וכן בבבלי מ"ה א' (כג' כי"א ובה"ג ד"ב, עמ' 82): תניא נמי הכי גוים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהן בכלי זיין, ואין מחללין עליהן את השבת, במה דברים אמורים בשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן וכו'. ובר"מ פ"ב מה' שבת הכ"ג: אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת, ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר וכו'.
321-22. באו לעיירות הסמוכות לספר וכו'. בבבלי הנ"ל הוסיפו לו טעם לשבח מן הכתוב (ש"א כ"ג, א') והמה שוסים את הגרנות. ועיי"ש בתוספות ד"ה אי. ועיין מ"ש בצפנת פענח פ"ב מה' שבת הכ"ג.
422. ליטול את הפת. צ"ל: את הקש, כמו שהוא בד, כי"ע, כי"ל וקג"נ. וכע"ז בבבלי הנ"ל, אבל וודאי גמור אין כאן.