תוספתא כפשוטה על עירובין ג:ז

125-26. מחנה היוצאה למלחמת הרשות אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת וכו'. בספרי שופטים פי' ר"ג, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 238: כי תצור על עיר . במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכו', ימים רבים . ימים שנים, רבים שלשה, מיכן אמרו אין צרים על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ועיין להלן שם, עמ' 239. ובירושלמי שבת פ"א סה"ח, ד' סע"א: אין מקיפין על עיר של גוים וכו', הדא דתימא במלחמת הרשות וכו'. ובבבלי שם י"ט א': ת"ר אין צרין על עיירות של נכרין פחות משלשה ימים וכו'. ולא נזכר שם החילוק בין מלחמת רשות ומצוה. ועיין מ"ש להלן. וכנראה שלפנינו קיצור לשון, והיינו: מחנה היוצאה למלחמת הרשות אין יוצאה לדרך פחות מג' ימים קודם השבת, וכן אין צרין על עיר של גוים וכו'. וכן במס' שמחות פ"ו ה"י, הוצ' היגר, עמ' 133: אין יוצאין לשיירא קודם לשבת פחות משלשה ימים, ואין יוצאין למלחמת הרשות קודם לשבת פחות משלשה ימים, אין צרין על העיר מפחות משלשה ימים קודם לשבת (כ"ה בכ"י אדלר, עיי"ש בשנו"ס). אבל פשיטא שאף אין צרין וכו' במלחמת הרשות עסיקינן, אבל במלחמת מצוה מתחילין אף בשבת, כלשון הטור או"ח ריש סי' רמ"ט. ועיין מ"ש להלן ד"ה וכך היה שמיי. ובטעם האיסור נחלקו הראשונים, עיין ברי"ף שבת פ"א סוף סי' רצ"ט ובר"מ פ"ל מה' שבת הי"ג שכתבו שעד שלשה ימים אין דעתם מתיישבת עליהם והם אחוזי פחד, ומתבטלים מעונג שבת, ובבעל המאור כתב משום שיש כאן חשש של חילול שבת. ואעפ"י שבספרי הנ"ל למדו כן מן הכתוב אינה אלא אסמכתא. ועיין מה שהארכנו בזה לעיל שבת פי"ג, שו' 57, ד"ה אין מפליגין.

2[ נמושות [לתוספתא עירובין פ"ג, עמ' 100] אחרי שנגמר הסדור בעמודים של כל ספרי הופיע (באחור זמן) כרך כ״ט (1960-61) של Proceedings of the American Academy for Jewish Research ובתוכו מאמרו החשוב מאד של הר״מ צוקר: מספר המצות לר׳ חפץ בן יצליח. רב חפץ מביא שם (סוף עמ׳ 50): ושנתחיל במלחמה ג׳ ימים קודם השבת.............כאמרם (שבת י״ט א׳) תנו רבנן אין צרין על עיירות של גוים פחות מג' ימים קודם לשבת, ואם התחילו להלחם נגדנו ובאו על עסקי נפשות מותר לנו להלחם נגדם בכל זמן שהוא, ואפילו ביום השבת, כאמרם ואם התחילו אף בשבת אין מפסיקין, וכך היה שמי הזקן דורש עד רדתה וכו׳. וודאי גמור הוא שהמאמר האחרון הוא מן התוספתא עירובין פ״ג (עמ' 100, שו' 27) ולא מן הבבלי הנ״ל, שהרי המלים ״אף בשבח״ אינן בשום נוסח של הבבלי שלפנינו, ולעומת זה הן נמצאות בכל נוסחאות התוספתא (לרבות קטעי הגניזה). והנה הסיגנון בתוספתא מגומגם מאד, והגר״א ז״ל הגיה בה. אבל אין ספק שרב חפץ פירש את התוספתא: ואם התחילו אפילו בשבת וכו', כלומר, אפילו אם אירע שהתחילו במצור בשבת אין מפסיקין. וכן צריך לפרש גם באריכות לשון הספרי (שופטים פי׳ ר״ג, עמ׳ 239): ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות (כלומר, בשעה שהקיפוה), אין השבת מפסקת מלחמתה. ומה לי התחלנו אנו, מה לי התחילו הם, והרי ק״ו הוא. וכשהמלחמה מתחילה שוב יש כאן מלחמת הגנה, ואם נעזב אותם סופם שיעשו אתנו מלחמה, עיין בלשון המקרא שופטים םס״כ (שהיא עושה עמך מלחמה , עד רדתה), שם כ׳, י״ב, ובספרי במקומו פי׳ ר׳, עמ׳ 237, ובמדרש תנאים, עמ׳ 121. וכן הסביר פירקוי בן כבוי (תרביץ ש״ב, תרצ״א, עמ׳ 404) גם את מלחמת יהושע בשבת. ועיין גם בדברי רב חפץ לעיל שם ריש עמ׳ 50. והתוספתא מוכיחה גם על הבבלי הנ״ל, ופירושו שאם התחילו, בדיעבד, פחות מג׳ ימים אין מפסיקין 1 ועיין בתוספות שבת ט׳ ב' ד״ה ואם ובפיה"מ להר"מ תענית ספ״ב ומ׳ש לעיל, עמ׳ 1088, הע׳ 34. ודברי הפרישה בטאו"ח שם קשים, והגע עצמך אדם שחילל את השבת ונסתכן, הרי אפילו אחרים מחללים עליו את השבת בטון דא, כמפורש בבבלי סנהדרין ע"ב ב׳. וכנראה שאף הרב לא כיוון אלא לעניין הפירוש אבל לא להלכה. , כפי שהבין בכנה״ג בלשון טאו״ח ריש סי׳ רמ״ט. 2 הקטעים מלאים פירושים חשובים ונוסחאות משובחות. כן, לדוגמא, שנינו בספרי (פי׳ קצ״ט, הוצ׳ הר"א פינקלשטין, עמ׳ 237, שם פי׳ ר׳־נ, עם׳ 238): אל עיר ולא לכרך, אל עיר ולא לכפר. ובמדרש תנאים שם בעמ׳ 121): אל עיר ולא לכרך ולא לכפר וכו׳, ופתחה לך , במעשה ולא בדברים. ורב חפץ גרס, כנראה, במדרש: אל עיר . לכרך, ולא לכפר, שכן כתב (עמ׳ 55): ועיר, הערים הגדולות והמצודות המבוצרות, כאמרם אל עיר ולא לכפר, אלא אם כן הם מקדימים ומבקשים ממנו שלום, אז מאמינים להם אם זה בכנות. וכוונת דבריו שאנו צריכים לפתוח בשלום לכרך שהוא יכול להוכיח במעשים את קבלת השלום, בפתיחת שעריו, אבל כפר. אם כוונתו לשלום, צריך לצאת לקראתנו ולבקש שלום, ובזה הוא מוכיח את כנות כוונתו. ודבריו מיוסדים על המכילתא שבמדרש תנאים. ועיין לעיל שם בדברי רב חפץ (עמ׳ 29) ומ״ש על פיסקא זו (העתקתי את דבריו מתוך הקטלוג של נויבאוער קווילי, סבלי לדעת מי הוא המחבר) בקרית ספר שי"ד, עמ׳ 328. ועיין לעיל שם, עמ׳ 12, מה שתמה הר"מ צוקר על רב סעדיה. הדברים מבוארים בספרי קרח פי׳ קט"ו, סוף עמ׳ 132, שם פנחס פי׳ קמ׳ב, עמ׳ 189, שב״ד מוזהרין על עשיית הקרבנות כתיקונן. ועוד ישנם כמה חדושים רבים באותם הקטעים, ועל רובם עמד לנכון המהדיר בעצמו, ואין כאן המקום להאריך בכך. ]

327-28. וכך היה שמיי הזקן דורש עד רדתה ואפי' בשבת. בכי"ע: וכן היה הילל הזקן וכו'. אבל בד, כי"ל ובבלי הנ"ל כלפנינו. ובמדרש תנאים, עמ' 123: ובנית מצור (דברים כ', ב'). בין בחול בין בשבת, מה אני מקיים מחל' מות יומת בשאר כל דבר חוץ ממלחמת רשות, או אף במלחמת רשות וכו', ת"ל עד רדתה אפלו בשבת, דברי ר' יאשיה. ולפי כל זה אנו מדברים במלחמת רשות גרידא, ובשהתחילו לצור שלשה ימים קודם השבת. ומלחמת מצוה לא נזכרה כאן כלל. ובירושלמי הנ"ל: הדא דתימר במלחמת הרשות, אבל במלחמת חובה אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, דכתיב כה תעשה ששת ימים (יהושע ו', ג'), וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים, וכתיב עד רדתה אפילו בשבת. ומדברי הירושלמי מוכח שסיבוב העיר במשך ששת ימים אינו נחשב כהתחלת המצור, שהרי בכל יום שבו ולנו במחנה (יהושע ו', י"א ואילך), והכבוש בשבת דינו כתחילת מלחמה, 10 ומה שסיימו שם "עד רדתה אפילו בשבת" אינה אלא ראייה מן התורה שמותר להלחם בשבת, עיין מ"ש להלן בפנים. ולפ"ז במלחמת מצוה (חובה, עיין לעיל פ"ב ה"ו, שו' 21–22, ומש"ש) מתחילין אפילו בשבת, וכדברי טאו"ח ריש סי' רמ"ט הנ"ל. וכן מוכח בירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד, פ"א ע"ד, שבכבוש הארץ מתחילין אף בשבת. ומן הרישא כאן (ומן המקבילות שהבאנו) שהדגישו "מלחמת הרשות" מוכח שמלחמת מצוה מותר להתחיל פחות מג' ימים לפני השבת, אבל בשבת עצמה עדיין לא שמענו. והנה עצם המסורת שיריחו נכבשה בשבת רווחת ברוב המקורות שלנו. וכ"ה בסדר עולם רבה פי"א ובב"ר פמ"ז-י', עמ' 477. אלא שבמדרשות אמרו 11 במ"ר פי"ד, א', פכ"ג, ו'; תנחומא נשא סי' כ"ח (הוצ' בובר סי' ל"א), שם מסעי סי' ה' (הוצ' בובר סי' ד'), בראשית רבתי לר"מ הדרשן, עמ' 232. שיהושע עשה כן ע"פ הדבור, או שעשה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו. ובפרקי דר' אליעזר פנ"ב אמרו שאותו יום שיהושע העמיד בו את השמש והירח (יהושע י', י"ב) ערב שבת היה, כדי שלא יחללו ישראל את השבת. ולפי זה אין להתחיל בשבת אפילו במלחמת מצוה. ועיין במדרש במ"ר פ"ב, ט', ובשתי המהדורות של התנחומא פרש' במדבר סי' ט', ומשמע קצת משם שלא כבשו את יריחו בשבת. ובאמונות ודעות לרב סעדי' גאון מאמר ג' פ"ט: ואמרו כי יהושע נלחם בשבת, ואין הדבר כן, כי לא זכר בכל יום מלחמה, אבל היו בכל יום נושאים את הארון, ותוקעים בשופרות, ואלו המעשים מותרין, אבל היום שבו היתה המלחמה לא היה שבת. וכנראה שכבר בזמן המדרשות הנ"ל אמרו מה שאמרו כדי להוציא מלבן של המונין את ישראל, ואח"כ נתוספו גם הקראים על המציקין, עיין מ"ש הר"ל גינצבורג בספרו אגדות היהודים ח"ו, עמ' 174, ור"ד רטנר במבוא לסדר עולם, עמ' 58 ואילך. ועיין על כל העניין כאן מ"ש הר הנ"ל (לעיל סוף שו' 19). ובר"מ ספ"ב מה' שבת ופ"ו מה' מלכים הי"א לא חילק בין מלחמת רשות ומלחמת מצוה. ועיין מ"ש להלן.