תוספתא כפשוטה על עירובין ג:ח

128. עיר שהקיפוה גוים או נהר וכן ספינה המטורפת בים וכו'. בכי"ע: עיר שהקיפוה גייס 12 אצל צוקרמ' בטעות: גוים. וכו'. ונראה שנקטו כאן את לשון המשנה בתענית פ"ג מ"ז. 13 ואף במשנה שם בכי"מ ובכי"ל: גייס, עיין בהוצ' מלטר, עמ' 73. ויש להוסיף שכ"ה גם בכ"י פרמה ובמשנה סדר מועד על קלף של ביה"מ כאן. וכ"ה גם בבבלי לפנינו שם י"ד א'. וכ"ה בכי"ע להלן תענית פ"ב, שו' 75, עיין מש"ש. ובעיר שהקיפוה גייסות, או נהר שעומד לשטוף את העיר, אעפ"י שאין שם סכנת נפשות מחללין את השבת משום כבוש הארץ, 14 עיין ירושלמי חלה פ"ד ח"ח, ס' ע"א, ובשטמ"ק ב"מ כ"ב רע"א. וכמו שהבאנו לעיל. וכן בילקוט עקב רמז תתס"א (בד"ח רמז תת"ס): ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור (ויקרא כ"ו, מ"ב) מן הפסוק הזה אתה למד וכו', כשם שהמילה דוחה את השבת, כך כיבושה של ארץ ישראל דוחה את השבת. 15 מקורו, כנראה, בילמדנו, כמו ששער לנכון ר"א גרינהוט בס' הליקוטים ח"ה, ק"ל ע"א, הע' ז'. וכשהם באים עליו דינו כמלחמת חובה, כמפורש בירושלמי סוטה ספ"ח, כ"ג ע"א, ובר"מ רפ"ה מה' מלכים. 16 ועיין בספרי בהעלותך ריש פיס' ע"ו, עמ' 70. ו"בארצכם" לא חילקו בין אם הם באין עלינו, ובין אם אנו באים עליהם. ולעיל, שו' 19 ואילך, בגוים שבאו על עיירות ישראל, אין מדברים אלא ברומאים שבאו לבוז, והארץ בין כך ובין כך כבושה לפניהם, ואין כאן כלל שאלה של כיבוש הארץ, ולפיכך אם באו במפורש על ענייני ממונות גרידא, אין מחללין עליהן את השבת. אבל אם באו סתם מחללין עליהן את השבת, כמו שפסק הר"מ בפ"ב מה' שבת הכ"ג. ועיין בבלי כתובות כ"ז א' ובמקבילות, והברייתא כאן כללה דין הכיבוש עם דין סכנת נפשות של רבים שהלכה אחת להם, ונקטה את לשון המשנה הנ"ל. ועיין גם במשנת ר"ה פ"ב סמ"ה. ועיין ר"מ הנ"ל הכ"ד ובמ"מ שם.

228-29. וכן היחיד שהיה נרדף מפני גוים ומפני ליסטים ומפני רוח רעה וכו'. וכלשון זו גם להלן תענית פ"ב הי"ב, ובבלי שם כ"ב ב'. 17 ועיין גם במשנתנו כאן רפ"ד. אבל בספרי זוטא פרשה שלח, עמ' 287, נזכרו גם ליסטים. ובתנחומא בשתי המהדורות ריש מסעי: ילמדנו רבינו מי שנרדף מן הגייס ומן הליסטין מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגייס ומן הליסטים מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכך אנו מוצאים בדוד כשביקש שאול להורגו ברח מפניו וכו'. ובבמ"ר ריש מסעי: ילמדנו רבינו (כ"ה בכ"י אוקספורד) מי שהוא נרדף מן הגוים וכו', שנו רבותינו הנרדף מן הגוים וכו'. והגירסא מן הגוים יותר נכונה. ודין התוספתא כאן מפורש במשנתנו שבת פ"ב מ"ה: המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני גוים, מפני לסטים, מפני רוח רעה וכו' פטור. ובירושלמי שם פ"ב ה"ה, ה' ע"א: א"ר שמואל בר רב יצחק כיני מתניתה (כ"ה בשרי"ר ובראשונים) מפני גוים של סכנה, מפני ליסטים של סכנה וכו', ניתני מותר. רבנין דקיסרין בשם ר' יוסי בר חנינה מותר. וכן מפרש גם הבבלי ל' א', לפי פירוש הרמב"ן, הרשב"א ועוד שם. ובר"מ פ"ב מה' שבת הכ"ד: ואפילו יחיד הנרדף מפני הגוים, או שהוא רודף אחריו להרגו, מצוה להצילו ואפילו בעשיית כמה מלאכות וכו'. כ"ה הנוסחא בכל הדפוסים הישנים ובכת"י שבדקתי, וכ"ה בשנו"ס מר"מ כת"י על קלף פראנקפורט תר"ן, עמ' 17. ולפ"ז הפירוש הוא שהנרדף מפני הגוים, או שיחיד (ישראל) רודף אחריו, מותר לחלל עליו את השבת, כפירוש מרן בכ"מ. ורבינו פסק ע"פ המדרשות הנ"ל שנזכר שם הנרדף ע"י הגוים ופשטו משאול שרדף אחרי דוד. 18 והר"מ אינו מזכיר כאן כלל אם מותר להרג את הרודף בשבת, ופסקה בפ"ט מה' גניבה ה"ז ע"פ התלמוד בסנהדרין ע"ב ב' (וכ"ה במכילתא דרשב"י, עמ' 192). ועיין במשנה למלך פכ"ד מה' שבת ה"ז, ותפס עליו הרש"ש מן הבבלי הנ"ל. אבל במאירי סנהדרין שם, עמ' 268, כתב: כשם שבארנו בבא במחתרת שמותר להורגו אף בשבת, כך הרודף אחר חברו להרגו יראה שניתן להצילו בנפשו אף בשבת. ומן הלשון "יראה" משמע שסבר שאין מגמרא זו ראייה מכרחת. ובר"מ ד"ו של"ד ואילך הגירסא היא: או מפני נחש או דוב שהוא רודף אחריו להורגו. ויש שפירשו כאן בתוספתא שכוונת הר"מ לנסח בזה "רוח רעה" שבתוספתא, וכמובן שאין לדברים הללו יסוד כלל, עיין בפיה"מ לרבינו שבת פ"ב מ"ה ובחיבורו פכ"ז מה' שבת הי"ב ובפ"א מה' תעניות ה"ו. והדין דין אמת, שכן שנינו בתוספתא ע"ז פ"א הט"ז: אפילו מתיירא מפני גוים, ומפני ליסטים ומפני רוח רעה. ובר"ח שם כ"ב סע"א: מפני רוח רעה, חיה רעה וכו'. ובבבלי יומא פ"ג סע"ב: כלב שוטה וכו' רוח רעה שורה עליו. ואף דוד שבמדרשות הנ"ל נרדף ע"י רוח רעה, עיין ש"א ט"ז, י"ד. וברד"ק שם: ובעתתו, עד שלא היה בדעתו. ומ"מ אין להוספה זו שבד"ח מקום, עיין ר"מ פי"א מה' שבת ה"ד.

329-30. הרי אילו מחללין את השבת ומצילין את עצמן. וכ"ה בד ובכי"ל. וכ"ה במדרשות הנ"ל: מחלל את השבת ומציל את נפשו, כלומר בורח. ובכי"ע: מחללין עליהן את השבת וכו', והוא באשגרה מן הלשונות לעיל בתוספתא, אעפ"י שהדין דין אמת.