תוספתא כפשוטה על עירובין ד:ט

143-44. כמה יהוא קרובין לעיר ויהיו מתעברין עמה שבעים ושיריים על שבעים ושיריים וכו'. הברייתא קשה מאד. וכנראה שיש כאן אשגרה, והמלים "על שבעים וכו' ואחד ושליש" אינן שייכות לכאן, כמו שהגיה בעל גאון יעקב, נ"ז ב'. ושמא יש כאן השמטה, וצ"ל: שבעים ושיריים. [ולא יהא בהן יותר משבעים ושיריים] על שבעים ושיריים, שהן מאה וארבעים ואחד ושליש (כלומר, בשני הצלעים), והכוונה לבור שיח ומערה, בורגנין שבשדה ובית שבים שנשנו ברישא, ואם יש בהם יותר מבית סאתים דינם כקרפף שלא הוקף לדירה (עיין לעיל פ"ב ה"ט ובמקבילות), ואינם מתעברים עם העיר, עיין ירושלמי פ"ה ה"ז, כ"ג ע"א, ובס' ניר שם. ועיין מ"ש בפירוש התוספתא באו"ש פכ"ח מה' שבת ה"א ד"ה ובתוספתא, וקשה להדחיק את פירושו לתוך התוספתא. ובתוספות בכורים ובנמשכים אחריו פירשו ע"פ שיטת ר"ת 32 בתוספות סוכה נ"ג ב'. ועיין בתוספ' כאן נ"ז א' ד"ה רב הונא. שאף לבית בודד נותנים שבעים אמה ושיריים, מחוץ לשבעים ושיריים הסמוכים לעיר שהן קרפף העיר, ואף כאן פירושו שיהו קרובין שבעים אמה ושיריים על (כלומר, נוסף) 33 דוגמת "על בנותי" בלשון המקרא, או "נושאין על האנוסה" בלשון המשנה. ועיין לעיל פ"א הע' 70. שבעים אמה וכו'. אבל פירוש זה קשה, שהרי הברייתא מפרשת את הרישא, את המקומות שמתעברים עם העיר, ורובם הן דירות גרועות, ולמקומות הללו אף לשיטת ר"ת אין נותנין קרפף, עיין במאירי נ"ז א' ד"ה זהו ביאור (ל"ט ע"ג מן הספר). ובגאון יעקב נ"ז ב' ד"ה אמר הר"מ אף הוא פירש את התוספתא בדרך זו, והביא ממנה ראייה לשיטת ר"ת הנ"ל, אלא שהסיק: ומסתברא דט"ס היא וכו', עיי"ש. ואגב שהזכירה הברייתא שבעים אמה ושירים הביאה את דברי ר' יהודה להלן, שאין להם עניין ישר להלכה שלנו, ומקומם להלן הי"ב, ועיין בתוספות כ"ג ב' ד"ה דבר. ועצם שיטתו של ר"ת אינו מוסכם ע"י רוב הראשונים.

245-46. ר' יהודה אומ' חוץ לשבעים ושירים היה שם דבר מועט וכו'. בבלי כ"ג ב'. ועיין בירושלמי פ"ב ה"ה, כ' ע"ב, ובראשונים שצוינו בירושלמי כפשוטו, עמ' 253. ולעצם העניין והחשבון עיין מ"ש ר' שלום דייכעס בספרו של הגרי"ח דייכעס "דרשות מהרי"ח" בהקדמה, עמ' 111. ולפי פירושנו הנ"ל (שיש כאן השמטה) עונים דברי ר' יהודה על מה שאמרנו לעיל ששבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים הן מאה וארבעים ואחד ושליש בשני הצלעות, כלומר, כל צלע הוא שבעים אמה ושני שלישים, וכמו שאמרו בירושלמי פ"ב הנ"ל: ותני שמואל בשני שלישי אמה שנו, 34 כ"ה בירושלמי כלאים פ"ו ה"ה, ל' ע"ג. וכן גרסו גם בירושלמי כאן הר"ח כ"ג ב' ובס' העתים, עמ' 85. ולפנינו בטעות: אמה ושני שלישי אמה שנו. כלומר, השירים הם שני שלישי אמה מכל צד. וע"ז אמר ר' יהודה שהחשבון אינו מדוייק לגמרי, מפני שהשורש המרובע של חמשת אלפים אמה (=חצר המשכן) הוא מספר אירציונלי, ויש בו יותר משבעים אמה ושני שלישים, עיין במאמרו של דייכעס הנ"ל. ועיין בבלי כ"ג ב' הנ"ל ובראשונים שצוינו לעיל, הערה 34.