תוספתא כפשוטה על עירובין ה:יד

137-38. ונפלה ירושה לאחד מבני חצר, עד שלא חשיכה הרי זה אוסר. וכ"ה בד ובקג"נ ובירושלמי הנ"ל, אלא שבק"ע הגיה ע"פ הבבלי. ובכי"ע ובכי"ל הגירסא: אינו אוסר. וכ"ה בבבלי ע' ב'. ואף כאן אין להגיה את גירסתנו, ומדברים שבני החצר עירבו, עיין בתוספות ע' ב' ד"ה אחד. וכל זמן שהיה אחד מן השוק חי לא אסר עליהם, מפני שלא גר שם, וכדין הרישא, אבל אם מת בערב שבת והוריש את ביתו לאחד מן החצר, והוא כבר ערב, הרי זה אוסר, ואין עירובו מועיל על הבית שירש אח"כ. ולעצם הדין מוכח מדברי רש"י (כ"ו ב') שאין עירוב מועיל על הנכסים שקנה מבעוד יום אחר שעירב. אבל ברשב"א ע' ב' כתב (לפי גירסת הבבלי שם שמבעוד יום אינו אוסר): ומסתברא, דאפילו עירב קודם שנפלה לו ירושה קאמר, וקמ"ל שלא תאמר, דכיון דבשעת עירוב עדיין לא נפלה לו, לא נכנס לו בית זה בכלל עירובו, קמ"ל דבכלל היתר עירובו הוא וכו'. וכן כתב במאירי, וכ"ה ברא"ש פ"ו סי' ט"ז (ועיי"ש בקרבן נתנאל אות ט'), וכן פסק בשו"ע או"ח סי' שע"א ס"ק ג', ולא הובא שם שום חולק. ועיין בב"ח שם, ומ"ש בס' עצי אלמוגים, צ"ג ע"א הנ"ל. ברם בירושלמי (עיין לעיל, ועיין להלן בסמוך) העמידו ברייתא זו כב"ש, ומסתבר שב"ש סוברים שעירוב משום קניין, 38 עיין בירושלמי פ"ג רה"ב, כ' ע"ד, ומ"ש בצפנת פענח פ"א מה' עירובין הט"ו. ואפילו ביטול רשות לב"ש הוא משום קניין "דב"ש סברי ביטול רשות מיקנא רשותא היא" (בבלי ע"א א'). אבל לשיטת הירושלמי והתוספתא הטעם שאין מבטלין משתחשך הוא מפני שנכנסה שבת באיסור. "דבהאי פת מיקני רשות להדדי" (תוספות מ"ט א' ד"ה עירוב), ולפיכך אין עירובו מועיל לנכסים שנפלו לו לאחר שכבר ערב, אבל בבבלי נקטו שעירוב משום דירה (עיין בתוספות שם מ"ט ב' ד"ה וקטן), ולפ"ז עירובו מועיל אפילו נפלו לו נכסים לאחר שעירב, 39 ואפילו למ"ד שעירוב משום קניין יסבור הבבלי שאין הכרח לומר שלא יועיל עירובו לדירה שקנה אחר שערב. ובלבד שזכה בהם לפני שחשיכה, בהפך משיטת ב"ש, עיין להלן.

238. משחשיכה אין אוסר. וכ"ה בד ובקג"נ ובירושלמי הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ל: הרי זה אוסר, וכ"ה בבבלי הנ"ל. ואמרו בירושלמי שם: עוד היא דבית שמאי, דבית שמאי אומרים אין מבטלין רשות משתחשך. ופירש בס' ניר (ע"פ סברת בעל ק"ע ברישא) דלב"ש כשם שאין מבטלין משתחשך, כך אין אוסרין משתחשך, אבל לב"ה כשם שמבטלין רשות משחשיכה, כך אוסרין משחשיכה. ועיין בס' עצי אלמוגים הנ"ל.