תוספתא כפשוטה על עירובין ו:יח

157-58. ר' מאיר אומ' סלונות שבכרכים מחזיקין סאתים אע"פ נקובין שופכין לתוכן מים בשבת. במשנתנו פ"ח מ"ט: חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה (גומא) מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה, בין מבחוץ בין מבפנים, אלא שמבחוץ צריך לקמור (לכסות), מבפנים אין צריך לקמור. ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת, וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך וכו'. ופירשו בירושלמי ובבבלי שאם יש בחצר ארבע אמות, המים ששופכים לתוכה נבלעים בקרקעיתה ואינם יוצאים לחוץ, אבל בפחות מכאן כשהוא שופך לתוכה מים הם יוצאין לחוץ, ונמצא כאילו שופך מים לרשות הרבים. ולפיכך עושה גומה מחזקת סאתים 45 והיא חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה (ר"מ פט"ו מה' שבת סהט"ז). שתוכל לקלוט שיעור מים שאדם משתמש בהם ביום. ואם עושה את הגומא מבחוץ עושה לה כיפה, ונמצא שהמים יוצאים מרשות היחיד לרשות היחיד, אבל אם הגומא פתוחה והיא פחות מג' טפחים בעומקה, הרי היא רשות הרבים, ואפילו אם היא יותר מכאן הרי היא כרמלית, 46 ואעפ"י שכוחו מותר בכרמלית (עיין בבלי שבת ק' ב') מ"מ גזרו כאן שמא יעשה כן גם ברשות הרבים. ואסור להוציא מרשות היחיד לכרמלית. ולשיטת הרשב"ם 47 עיין בתוספות פ"ח א' ד"ה ביב, ובריטב"א שם. אפילו לא עשה עוקה אינו אסור מן הדין, שהרי הוא שופך לחצר ואינו מתכוין שיצאו לחוץ, וגם אי אפשר שבשטח שוה לא ינוחו השופכים רגע לפני שמתגלגלים. וגזרו כאן משום חשדא ומשום מראית העין גרידא, 48 עיין ר"מ פט"ו מה' שבת הט"ז, והבין במאירי בסוגיין (פ"ח א') שאף הר"מ פידש כן. וכ"ה דעת האחרונים. אבל השוה לשונו בפיה"מ כאן, ועיין גם בלשון הסמ"ג לאווין ס"ה, י"ז סע"ב. וצ"ע בדבר. שלא יאמרו שהוא שופך בכוונה מים לחוץ, ועיין בגאון יעקב ד"ה ראב"י. ואשר לדעת ר' אליעזר בן יעקב במשנתנו פירשוה כל המפרשים שדינו כעוקה קמורה מבחוץ, אלא שהוסיף שמותר לו לשפוך מים ישר לתוך הביב, ולאו דווקא לחצר והם יוצאים מעצמם לביב. ובמאירי פירש בשם גדולי האחרונים שבביב מותר לשפוך לאו משום שהמים כלים בד' אמות, אלא משום שהביב אינו פתוח לר"ה, אלא לביב גדול שבו מתקבצים המים מן הביבים הקטנים, ולפיכך כל שהוא אינו קרוב לחצר לא גזרו בו, עיי"ש. אבל בירושלמי ספ"ח, כ"ה ע"ב: אמר ר' ירמיה ר' מאיר ור' אליעזר בן יעקב שניהן אמרו דבר אחד. ר' אליעזר בן יעקב, דתנינן ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין בו מים בשבת וכו', ר' מאיר, דתני סילונות שבכרכין אף על פי שנקובין ישפך לתוכו מים בשבת דברי ר' מאיר. וכע"ז מעתיק בשם הירושלמי בחי' הרשב"א פ"ח ב'. והנה בדברי ר' מאיר ברור שהסילונות נקובין לרשות הרבים, ומכאן שלר' אליעזר בן יעקב מותר אף בכגון דא. אבל גירסתנו בירושלמי מפוקפקת מאד, וברור שלירושלמי היתה מסורת אחרת בדברי ר' אליעזר בן יעקב. וכן הוא במשנה שבירושלמי בכי"ל: ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין שופכין לתוכו מים בשבת, ומחק המגיה את המלה "אין". אבל כגירסת כי"ל כ"ה גם בהוצ' לו, קויפמן וכת"י פרמה. וכן מעתיק בירושלמי כלאים פ"ט ה"ב, ל"ב ע"א: מתניתא פליגא על רב ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין 49 ולפי גירסא זו צריך לפרש שהחכמים שחולקים עליו מוסיפים על דבריו, משום שלר' אליעזר בן יעקב אסור לשפוך לתוך הביב שראשו הוא בכותל רשות היחיד, אבל החכמים אוסרים אפילו אם הוא שופך במרחק רב מן הכותל. שופכין לתוכו מים בשבת. וכ"ה גם בכי"ר ובנוסח הרש"ס שם, וכן מעתיקים בשם הירושלמי כמה מן הראשונים, עיין אהצו"י שם, עמ' 71 ואילך. נמצאנו למדים שיש כאן יסוד גמור לחשוב שלבני א"י היתה מסורת אחרת 50 אבל בבבלי הגירסא בטוחה, כפי שיוצא מן הסוגיא עצמה פ"ח ב'. וכן הוא בכל כתה"י של המשנה שאינם מטיפוס א"י, לרבות קטעים מן הגניזה, וכ"ה במשנה סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן: שופכין וכו'. בדברי ר' אליעזר בן יעקב. ולפיה אין להבין את דברי הירושלמי הנ"ל בסוגיין. ברם במלא"ש פ"ח מ"ט סד"ה מן הנקב מעתיק: ובירוש' כתיבת יד אמר ר' ירמיה ר"מ ור"א בן יעקב אמרו דבר אחד. ר"מ דתני עוקא ד' אמות בר"ה שופכין לתוכה מים בשבת דברי ר"מ, וחכמים אוסרי' (כלומר, עד שיפקוק, עיין להלן בתוספתא). ראב"י, דתני סילונות שבכרכים אע"פ שהן נקובין שופכין לתוכן מים בשבת דברי ראב"י, וכוונת הירושלמי שר"מ של הברייתא ור"א בן יעקב של הברייתא עומדים בשיטה אחת, אבל לא הזכירו את ר"א בן יעקב של משנתנו, מפני שהוא סובר שאין שופכין לביב.

258-59. וחכמים אוסרין עד שיפוקו. בירושלמי פ"ח רה"ט, כ"ה ע"ב: ניקבה העוקה אית תני אין צריך לפוק, ואית תני צריך לפוק. ועיין מ"ש לעיל בשם ירושלמי כת"י מלא"ש.

359-60. אחרים אומ' ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת. לפי גירסת הבבלי במשנתנו הם דברי ר' אליעזר בן יעקב שם. אבל לפי מסורת הירושלמי (עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה אבל וד"ה ברם) ר' אליעזר בן יעקב של משנתנו חולק על ברייתא זו.

460-61. עוקה שבחצר מחזקת סאתים אע"פ שנתמלאה מערב שבת שופכין לתוכה וכו'. בסמ"ג לאווין ס"ה, י"ז סע"ב: ותניא עלה בתוספתא אף על פי שנתמלאת העוקה מבעוד יום שופכים לה מים בשבת וכו'. ובירושלמי רה"ט הנ"ל: נתמלאת העוקה אית תני צריך לשפוך, אית תני אין (בד"ו בטעות: אית) צריך. אמר ר' מנא חד תנא הוא (עיין לעיל, שו' 58–59, ד"ה וחכמים). מאן דמר צריך לפוק אוסר לשפוך. מאן דמר אין צריך לפוק מותר לשפוך. ועיין מ"ש להלן.

561-62. אחד עוקה ואחד גיסטרא מחזיקין סאתים אע"פ שנתמלאו מערב שבת וכו'. בכי"ע ובכי"ל: אחד (בכי"ע בכל מקום: אחת, במקום "אחד") עוקה ואחד גיסטרא ואחד עריבה וכו'. ובפי' רבינו יהונתן ספ"ח סי' תרס"א (במשנה): דהא תניא בתוספתא עוקה, בגזוזטר, 51 גיסטרא, וכן נשתבש גם בר"ח פ"ט רע"א בברייתא שבבבלי. בריכה ועריבה אף על פי שנתמלא מים בערב שבת שופכין לתוכה מים בשבת וכו'. ובבבלי פ"ח סע"ב: והתניא אחת לי עוקה ואחת לי גיסטרא בריכה ועריבה אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת שופכין לתוכן וכו'. ופירש"י: גיסטרא, כלי חרס שנסדק ונתנו שם חציו לקבל המים. להכי נקט גיסטרא דלא חזיא לתשמישא אחרינא.