תוספתא כפשוטה על עירובין ו:ב

15-6. והיינו מבשלין קדירה של עדשים וכו'. בבאורי הגר"א או"ח סי' שפ"ו ס"ק ה' הביא מכאן ראייה לשיטת הרא"ש פ"ג סי' א' (ועיי"ש בקרבן נתנאל אות ק') והטור סי' שפ"ו שאין מערבין בעדשים חיים (נגד הב"ח לטור שם ובהגהותיו לרא"ש הנ"ל), שהרי כאן הזכיר ר' יהודה בפירוש שהיו מבשלין את העדשים. ואף בריש פירקין לא הזכירו אלא חבית של תבואה, 11 בח"ד שם הגיה ע"פ הבבלי "ושל תמרים" וכן הגיה שם הגר"א ז"ל, עיין מ"ש לעיל שו' 1–2. ואין עדשים חיים בכלל תבואה, 12 עיין נדרים פ"ז מ"ב. ועיין בבלי ביצה י"ד ב', ותבואה שם כוונתה חטים ושעורים, אלא שהוסיף אף עדשים לתבואה. ואינם ראויים כלל לאכילה. ופשיטא שראייה גמורה אין כאן, משום שמעשה שהיה כך היה, ולכתחילה בוודאי עדיף יותר לערב בעדשים מבושלים.

26. עומד על פתח מבוי ואו' זכיתי לכם וכו'. כלומר, מודיע אחרי שערבו, ואינו מבקש רשות, אלא מודיע שזכו להם, ואם אחד מהם רוצה להשתתף בממונו, הרשות בידו לשלם אח"כ, עיין מ"ש לעיל, שו' 4, ד"ה ובירושלמי.