תוספתא כפשוטה על עירובין ו:כב

165-66. אין עושין לה צנור, אבל עושין לה מזחלה וכו'. לפי פשוטו פירושו שאין עושין לדיאטה צינור (אם רצונו לשפוך שופכין בשבת), מפני שחלל הצינור הוא קטן, והמים מקלחים מתוכו בחוזק, ואפילו שופך על הדיאטה אסור, מפני מראית העין, שנראה כאילו שפך לתוך הצינור עצמו. ובירושלמי ספ"ח וכלאים פ"ט ה"ב, ל"ב ע"א: אם היתה מזחילה מותר, 53 הדברים עונים על דברי החכמים שבמשנתנו (פ"ח מ"י) בסיפא: לא ישפוך על פי הביב, עיין בירושלמי כלאים שם, ומ"ש לעיל, שו' 57–58, ד"ה אבל. וכן דרך הירושלמי להביא את הרישא גרידא ומכוין לסיפא, כידוע. אם עונת הגשמים היא מותר, צינורות מקלחין אסור. ופירושו שאם היתה מזחילה מותר לשפוך על גבי המזחילה עצמה, שהרי המזחילה היא רחבה ושטוחה, והמים זוחלין ושותתין מתוכה, 54 עיין ערוך ערך מזחל ובתוספות ערוך השלם שם וברש"י צ"ט ב'. ודינה כשטח שוה. ואם היתה עונת גשמים מותר לשפוך על פי הביב עצמו, 55 ועיין בתוספות פ"ח ב' ד"ה תנא ובר"מ פט"ו מה' שבת הי"ט. ועיין בריטב"א פ"ח ב'. ואם היו צינורות מקלחין אסור אפילו אם שופך על הגג, מפני מראית העין, כפי שמפורש להלן בסיפא, וכפי שמוכח מהמשך הירושלמי: אם היה מקום צנוע מותר.

266. שלא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת. הדברים חוזרים לאיסור הצינור, ומחמת מראית העין אתינן עלה, עיין מ"ש לעיל.