תוספתא כפשוטה על עירובין ו:כו

185-87. אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה וכו'. משנתנו פ"ח מ"ז. ומדברים כאן באמת המים המושכת מן הנהר, והיא עמוקה עשרה טפחים, ורחבה ארבעה, והיא כרמלית, ואינה בטלה לגבי החצר, ולפיכך עושין לה מחיצה בתוך אוגנה, ובלבד שהמחיצה תהיה משוקעת במים טפח (או כמלוא הדלי, לשיטת הירושלמי), או שמשקיע את כולה בתוך המים, והיא בולטת מלמעלה טפח, עיין בבלי פ"ו א', וברי"ף למשנתנו ובר"מ פט"ו מה' שבת הי"ג. ופירש"י (פ"ז א'): ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים, הני מילי היכי דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים, כגון גזוזטרא וכו'. ועיין בבלי י"ב א' ובראשונים שם.

287-88. עשו לה בכניסה ולא ביציאה וכו'. בבלי פ"ז א'.

389-90. היתה רחבה מראש אחד וצרה מראשה אחד הרי זה מרחיב את מקום הצר. כסיגנון זה להלן פ"ז, שו' 44, לעניין אחר. ובבבא שלנו צריך לפרש שאם היתה אמת המים צרה ביציאתה, והמים שנכנסים לשם ממקום הרחב, ממלאים אותה על גדותיה, ואי אפשר לעשות שם מחיצה בתוך המים, מפני שהמחיצה תעכב את מרוצת המים, והם יתפשטו בחצר, הרי זה מרחיב את מקום הצר, כדי שישתווה למקום הרחב, ויוכל לעשות שם מחיצה. ובבא זו לא הובאה בתלמוד. ובד ובכי"ל מוסיף: ואין צריך לעשות מחיצ' אלא לרוחב בלבד. ופירושו, אם אינו רוצה לשנות את חוזק מרוץ המים מן המקום הצר, הרי זה מרחיב במקום הצר, 65 כלומר, חופר מן הצד כרוחב מקום הצר ועודף עליו, ומעמיד שם פס, ונמצא שלא שינה כלום בשטח מרוצת המים, והפס מתירו מדין עומד מרובה על הפרוץ. ומעמיד מחיצה במקום שהרחיב בלבד, והמחיצה תעכב את המים, ונמצא שהמקום הצר נשאר פתוח כמו שהיה מתחילה.

490-91. וכן אתה או' בביבין המשקטין תחת הבתים וכו'. בד: המקשקשין וכו', ובכי"ל: המשקטטים [תיקונים והוספות: בפי׳ למלים קשות של התוספתא בכ״י עתיק 5 עיין מבוא לח"ו, עמ' ט"ו ואילך. בבין הַמשוּקְטָטִין.]. והנכון הוא בכי"ע: בביבין המקשטין, כלומר המקושטין, המקושתין, 66 על קשט=קשת, עיין במלונות ערך קשט. הקמורין תחת הבתים וכו'. ומכיוון שהביבין פתוחין משני צדיהן ומחוברין לביב גדול שבו מתקבצים המים, דינן ככרמלית, ואינן מתבטלין לגבי החצר, 67 וצריך לפרש שהביבין עמוקים עשרה ורחבין ארבעה. ולשיטת ר' מנא בירושלמי פ"ח ה"ז, כ"ה ע"א, אסור למלא מן האמה שבחצר שהיא רחבה ארבעה אעפ"י שאינה עמוקה עשרה (אם לא עשה לה מחיצה), ולפ"ז אף בביבין שרחבין ד' ועמוקין שלשה אסור לשפוך להן. ולפיכך עושין מחיצה בשני ראשיהן, כדי שיהיו רשות היחיד. וכשהן רשות היחיד מותר לשפוך לתוכן מים, אעפ"י שהם יוצאים לחוץ, וכמפורש לעיל, שו' 59. ואף הלכה זו לא הובאה בתלמוד. ועיין בבלי פ"ח א' ובתוספ' שם ד"ה הני. ובירושלמי פ"ח ה"ח, כ"ה ע"ב.

591-92. ר' יהודה או' כתלים שעל גביהן נדונין כמחיצה. וסובר ר' יהודה שאף כאן מחיצה תלויה שמה מחיצה, עיין בבלי פ"ו ב' ובירושלמי פ"ח ה"ח ובגליון הש"ס שם. ועיין בברייתא שבבבלי הנ"ל, ובמשנה שם ובדק"ס, עמ' 342, הערה ת', ובתיו"ט פ"ח מ"ז.

692-93. אמ' ר' יהודה מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובמשנתנו לא נזכרה צפורי.

793-94. מפני שלא היתה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי פ"ח ה"ז, כ"ה ע"א: לא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה. ואמרו שם: מה דהוה עובדא הוה עובדא, כלומר, כך היה המעשה, ולא מפני שאינה ניתרת אלא דווקא שהיו בה תרתי לטיבותא.