תוספתא כפשוטה על עירובין ו:ד

110-11. אמ' ר' שמעון בן לעזר פעם אחת היינו יושבין לפני ר' מאיר בערדסקיס וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: לפני ר' מאיר בבית המדרש 17 מגירסת כי"ע, כי"ל וקג"נ בתוספתא משמע שר' מאיר סובר כר' יהושע שאפילו בבית אין לו אלא ד' אמות, כתירוץ השני שבתוספות שהבאנו להלן בפנים. בערדסקס וכו'. ובכי"ל: בבית המדרש בארדסקוס. ובקג"נ: בבית המדרש בעַרְדיֵסקִיס. 18 הניקוד הוא מכ"י יותר מאוחר מן הנוסח. ועיין בתוספות כ"ט א' ד"ה והושיבו שכתבו: חוץ לעיר היה וכו'. ובריטב"א שם: בשדה הוה, ושם מצאו לר' מאיר. ובבבלי כ"ט א': אמר ר' שמעון בן אלעזר פעם אחת שבת ר' מאיר בערדיסקא (בכי"י שם: בערדסקיס) וכו'. אבל בירושלמי פ"ג ה"א, כ' ע"ג: דתני אמר ר' יודה מעשה ששבת ר' מאיר בארדסקס ובא אחד ואמר וכו', וכנראה שהיא טעות סופר, ור' יהודה לא היה קורא לר' מאיר "ר' מאיר" אלא "מאיר". ועיין גם לעיל תרומות פ"ג ה"ד, עמ' 117, שו' 1. וכן יוצא מן ההמשך להלן שהגירסא הנכונה היא "ר' שמעון בן אלעזר". וערדסקוס היא כנראה "קוסקוס" לא רחוק מטבעון, עיין בספר הישוב כ"א, ה"א, עמ' 124. ועיין להלן בסמוך.

211-12. ואמ' אחד עירבתי בבצלים. וכן בירושלמי הנ"ל: עירבתי על ידי בצלים, ולא נזכר המקום שערב לשם. אבל בבבלי הנ"ל: עירבתי בבצלים לטבעין. ופירש"י שערדסקוס היתה באלפים אמה שבין עירובו לטבעין.

312. והושיבו ר' מאיר בארבע אמות. כדין יוצא מחוץ לתחום, מפני שאין מערבין בבצלים. ופירשו בבבלי שם שעירב בעלי בצלים, אבל בבצלים ממש עירובו עירוב. ובירושלמי הנ"ל לא נזכר חילוק זה. ומן התוספתא כאן שהפסיקה באמצע בעירובי תחומין משמע שדין הבצלים נוהג אף בשיתופי מבואות. וכן שנו בבבלי כ"ט א' ברישא כאן: ר' שמעון בן אלעזר אומר יין כדי לאכול בו, חומץ כדי לטבל בו, זיתים ובצלים כדי לאכול בהן (עיין מ"ש לעיל, שו' 7, ד"ה היין). ושאלו מר' שמעון בן אלעזר על ר' שמעון בן אלעזר, ולפיכך הוצרכו לחלק בין בצלים ועלי בצלים. אבל לפנינו לא נזכרו ברישא (שו' 7 ואילך) לא בצלים ולא ר' שמעון בן אלעזר. ומן הירושלמי הנ"ל נראה שיש מחלוקת בדבר, ולחכמים מערבים בבצלים.

412-13. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' מערבין לחולה ולאסטניס ולקטן במזונו וכו'. בבבלי ל' א', ל' ב': ר' שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו וכו'. אבל בירושלמי שבת פט"ז ה"ג, ט"ו ע"ד (סתם): מערבין לחולה ולקטן 19 מדברי הרשב"א שם קי"ז א' משמע קצת שגרס גם בירושלמי "ולזקן" עיי"ש שגרס כן בברייתא הסמוכה שם, ולפנינו בירושלמי אף שם: ולקטן. וחילוף זה בין זקן לקטן בין התוספתא והירושלמי ובין הבבלי גם לעיל שבת פי"ב, שו' 10, עיי"ש הערה 3. כדי מזונו וכו'. ואסטניס (ἀσθενής) הוא אדם חלש וחולני מטבעו, ונפשו אינה יפה, מה שאין כן חולה שהוא אדם בריא שחלה. ולעצם העניין ברור שהלכה זו בעירובי תחומין גרידא, שהרי בשיתופי מבואות השיעור הוא בכגרוגרת לכל אחד ואחד, ואם יש שם מזון ב' סעודות, מועיל השיתוף אפילו לרבוא. וכן פירש הר"מ בכלים פי"ז מ"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

513. ולרעבתן בבינונית של כל אדם. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובמשנת כלים פי"ז מי"א שנינו: ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם וכו', ובמזון שתי סעודות לעירוב, מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר וכו', אלו ואלו (עיין במלא"ש שם) מתכוונין להקל. ושאלו בבבלי (ל' ב'): לימא פליגא אדר' שמעון בן אלעזר (כלומר, שאם משערין בעירוב לפי מה שהוא אדם, הרי אף לרעבתן צריך לשער במזונו) וכו', תרגומא אחולה וזקן, אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם. 20 וכתב בתוספ' רי"ד שם (מהדו' תניינא, ב' סע"א מן הספר) ד"ה פיסקא: פי' אית ליה לרשב"א לגבי עירוב הכל לפי מה שהוא אדם, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. ולא משערין באחריני בסעודת בינונית, והחולה והזקן כדי מזונו, אבל הרעבתן שאוכל יותר משאר בני גיליו, בטלה דעתו אצל כל אדם, ולא ע"ז דברה המשנה הכל לפי מה שהוא אדם וכו'. ועיין להלן שם ד"ה ואינו שדחה פירוש זה. ועיין במהרש"א ל' רע"א ובהגהות הרש"ש ל' סע"ב. וכתב הרשב"א פ"ב ב': דהכל מה שהוא אדם דקתני גבי עירוב לקולא קאמר, אחולה וזקן קאי וכו', וכדתני ר' שמעון בן אלעזר וכו', ולפי זה יש לפרש דר' מאיר ור' יהודה בחולה וזקן קא מיירי, וארישא דהכל לפי מה שהוא אדם קיימי, ולומר מזונו לחולה כיצד משערים לו, ר' מאיר אומר מזונו לחול וכו'. ועיין גם ברא"ש פ"ח סי' ג' ובקרבן נתנאל שם אות ק', ובב"ח טאו"ח סי' ת"ט. ולפי פירוש זה מדוייק הלשון בסוף המשנה הנ"ל: אילו ואילו מתכוונין להקל, כלומר, החכמים, ר' מאיר ור' יהודה כולם מתכוונים להקל, ו"לפי מה שהוא אדם" אינו אלא להקל על החולה והזקן שיהא לפי מזונו ועל הרעבתן שיהא כבינונית. וכן במאירי פ"ב א': "שלא נאמר בה לפי מה שהוא אדם אלא להקל, כלומר ששיעור זה ר"ל מזון שתי סעודות בינוניות מתיר אפילו ברעבתן שברעבתנים, הא כל שדיו בסעודתו בפחות מכן, כגון זקן או חולה, דיו בשתי סעודות הראויות לו. וכן מי שמזונו בחול מועט ממזונו בשבת וכו'. 21 ואין צורך לבטל את הנוסח "אילו ואילו" גם במשנתנו כאן פ"ח מ"ב, כמו שהסיק בדק"ס, עמ' 325, הע' ר'. ומשנתנו בעירובין לקוחה ממשנת כלים הנ"ל. ועיין בס' משנה אחרונה בכלים שם. ולפי פירוש זה ברור שאף אם הוא כעוג מלך הבשן, ויש לו צורך באכילה מרובה, אף הוא שיעורו בבינונית, שהרי המשנה אמרה בפירוש שכולם מתכוונים להקל, ולפי מה שהוא אדם אינו אלא לקולא, שאם הוא קטן (או זקן לפי נוסח הבבלי) מספיק לו בפחות, ואם הוא גדול דינו כרעבתן, וכמו שהסיק בתוספ' רי"ד הנ"ל (לעיל הערה 20) ד"ה ואינו. והרי"ף והר"מ השמיטו להא דר' שמעון בן אלעזר, ועיין מ"ש הגרא"מ הורוויץ בהגהותיו לבבלי ל' סע"ב, ועיי"ש בגירסת הר"ח מ"ח א'. ומחוורתא שהרי"ף והר"מ פסקו כר' יוחנן בן ברוקה בפ"ח מ"ב שנתן שיעור קבוע בב' סעודות לכל אדם, 22 עיי"ש ברי"ף ובפיה"מ להר"מ למשנתנו ובפיה"מ לכלים פי"ז מי"א ובחיבורו פ"א מה' עירובין ה"ט ופ"ו ה"ז. כמו שהסיק בתוספ' רי"ד הנ"ל (לעיל הערה 20) ד"ה ואינו. 23 ועיין ברש"י כתובות ס"ד ב' שכתב: ה"ג מני מתני' לא ר' יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש. ומרש"י מהדו"ק שהביא בשטמ"ק שם אנו למדים את הגירסא שהיתה לפניו (ושהגיה אותה), והיא: מני מתניתין לא ר"מ ולא ר' יהודה, ועיי"ש בשטמ"ק שביטל גירסא זו. אבל מתוך דברי המאירי בכתובות שם, עמ' 273, ברור שהיתה לפניו הגירסא שרש"י ביטל אותה, ודבריו שם מתבארים ע"פ פירושו בעירובין שהעתקנו לעיל בפנים. ומתוך גירסא עתיקה זו מוכח שאף ר' יוחנן בן ברוקה ור"ש אינם אלא נותנים קצבה לדברי ר"מ ור' יהודה, עיין במאירי ובשטמ"ק כתובות שם. ולפי פירוש זה הכוונה לתת קיצבה לרעבתן שאף הוא דינו כבינוני. אבל חולה וזקן מספיק להם בפחות, והיא כשיטת הראשונים שהעתיקו את דברי ר"ש בן אלעזר להלכה. ועיין בתוספות ל' ב' ד"ה תרגומא. ועיין מ"ש להלן שו' 40–41, ד"ה ומלשון.