תוספתא כפשוטה על עירובין ז:א

11. פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים, פותחין ונועלין בהן מבפנים וכו'. ירושלמי פ"י ה"ט, כ"ו ע"ב, בבלי ק"א ב'. ופירש בגאון יעקב לבבלי שם שבכגון דא אין כאן בעיה, ובעל הגינה יכול להניח את המפתח בבית שער שהוא רשות היחיד ולפתוח את הדלת שאף היא ברשות היחיד.

23. אין להן מיכן ומיכן, וכן פתחי חניות ברשות הרבים וכו'. בד, כי"ע וכי"ל חסרות המלים "אין להן מיכן ומיכן". ובבבלי הנ"ל: אין להן לא לכאן ולא לכאן אסורין כאן וכאן. וכ"ה גירסת רש"י וכמה מן הראשונים. 1 עיין בריטב"א שם שכתב שאף הראב"ד והר"ז פירשו כפירש"י, אבל בכתוב שם ("הסגלה" חל"ז, עמ' 14) פירש הראב"ד שאסורין כאן וכאן פירושו בעומד ברשות הרבים דווקא, ואסור לו לפתוח בין אם המנעול הוא בחוץ, ובין אם המנעול הוא בפנים, שהוא נפתח ע"י שהוא מכניס את ידו דרך חור שבדלת. אבל בעומד בגינה, שהיא כרמלית, לא גזר ר' מאיר בברייתא זו. ועל פירוש זה אין להקשות את קושיית הריטב"א שם. אבל בכי"מ שם חסרות המלים "אסורין כאן וכאן", וכן חסרו לפני הר"ח (לפי עדות הריטב"א שם) ובעל ס' העתים, עמ' 160, ופירש הר"ח שחדא קתני, כלומר גנות שאין להן בית שער לא מיכאן ולא מיכאן, וכן פתחי חנויות ברשות הרבים שאין להן בית שער, כיצד יעשה? ועיין בריטב"א שם שמפרש את סוגיית התלמוד להלן שם לפי גירסא זו, והוא מוסיף שאף הרשב"א והרא"ה הסכימו לגירסא זו, והיא ממש כגירסת כי"ו שלפנינו. וכן בירושלמי הנ"ל: לא מיכן ולא מיכן, הרי זה נוטל את המפתח ונועל ומניח במקומו. במה דברים אמורים בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים, אבל אם היה המנעול למטה מעשרה טפחים וכו', וזו היא הברייתא שלפנינו (בלי מאמר המוסגר: וכן פתחי חנויות ברשות הרבים) בשינוי סדר. ובמרא דמתניתא הגיה בתוספתא מדעתו כגירסת כי"ו, וסמך על מה שכתב בגאון יעקב, שהביא את הירושלמי ואת הר"ח.

33-4. ר' מאיר אומ' בזמן שבית המנעול למטה מעשרה וכו'. וכ"ה בד וכי"ל. וגירסא זו מקויימת גם ע"י הירושלמי והבבלי. אבל בכי"ע: דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' בזמן שבית המנעול למטה וכו'. ואין לגירסא זו על מה לסמוך. ואשר לבית המנעול, כנראה, פירושו מסגרת כמין תיבה בתוך הדלת שהיה המנעול בתוכה. ועיין במשנת כלים פט"ז מ"ז ובהשגת הראב"ד פ"ד מה' כלים סה"א. והתנא חבר שם מיני כלים טהורים.

44-5. נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול וכו'. כלומר, מטמין את המפתח מערב שבת באסקופה שהיא רחבה ארבעה טפחים ונמוכה מעשרה, והיא כרמלית, ונותנו למנעול, שהרי אפילו לר"מ הסובר חוקקין להשלים (כמו שהעמידוהו בירושלמי ובבבלי), ואפילו אם אין בו ארבעה רואין אותו כאילו יש בו ארבעה, מכיוון שהוא למטה מעשרה הרי אף הוא כרמלית, ומטלטלין מכרמלית לכרמלית.

55. ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות, וכן מוכח מגירסת הירושלמי בדברי חכמים. ובבבלי הנ"ל חסרות המלים "ומטלטלו בתוך הבית". ובהכרח "בתוך הבית" פירושו בתוך בית המנעול, שהרי בית סתם מאן דכר שמיה, והרי בגינות וחניות אנן קיימין. ואפילו אם נפרש שהחניות הללו אף הן כרמלית, 2 עיין בירושלמי שבת פ"א ה"א, ב' ע"ד, ובירושלמי כפשוטו, עמ' 16. כגינות שסתמן כרמלית, ונמצא מביא את המפתח מכרמלית לכרמלית דרך כרמלית, אבל בסיפא אי אפשר לפרש כן, שאם המנעול למעלה מעשרה והוא רשות היחיד, הרי אי אפשר לטלטלו בחנות וגינה, משום שמוציא מרשות היחיד לכרמלית. ובעל כרחינו אנו אומרים שהתוספתא מייעצת לו שיוציא את המפתח מן המנעול ויניחו בתוך בית המנעול עצמו, ואח"כ מוציאו משם ונועל. ועיין מ"ש שם.

65-6. ונועל ומניחו במקומו. כלומר מחזירו לאסקופה, והיינו מכרמלית לכרמלית.

76. ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה טפחים וכו'. כלומר, והרי ר' מאיר סובר שחוקקין להשלים, ונמצא שבית המנעול רחב ארבעה וגבוה עשרה, והיא רשות היחיד גמורה, ואסור להטמינו באסקופה, שהרי אם נוטל מאסקופה ונותן לבית המנעול מוציא מכרמלית לרשות היחיד.

86-7. מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול וכו'. בכי"ע ובכי"ל: ונותנו במנעול וכו', והיא היא, והכוונה שמטמינו בבית המנעול.

97. ומטלטלו בתוך הבית וכו'. כלומר, בתוך בית המנעול, וכמו שכתבנו לעיל שו' 5.

108. ומניחו במקומו. כלומר, בתוך בית המנעול.

118-9. אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה וכו'. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. ופירשו בבבלי שהחכמים סוברים שאין חוקקין להשלים, 3 ועיין גם בירושלמי פ"ח רה"ט, כ"ו ע"ב, אלא ששיטת הירושלמי בדברי חכמים היא מסובכת מאד, עיין לפ"ש בהגהות יפה עינים לשבת ק' א'. ובית המנעול הוא פחות מד' טפחים ברוחבו, והוא מקום פטור, ומותר לטלטל אפילו מרשות הרבים למקום פטור, ומכל שכן מן האיסקופה שהיא כרמלית. וכתבו בתוספות שם ד"ה אין: הוא הדין ברשות הרבים, אלא דסתמא לא מינטר בקרקע, ולהכי לא נקיט רשות הרבים. ובירושלמי הנ"ל: אף על פי שהמנעול למעלה מעשרה טפחים (אבל אם היה המנעול למטה מעשרה טפחים) 4 המוקף הוא שירבוב שנכנס שלא במקומו, כפי שמוכח מכי"ל שם, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 363. מביא המפתח מערב שבת ופותח וכו'. ולא נזכרה שם איסקופה. ועיין להלן פ"ח, שו' 42 ואילך.

129. ומטלטלו בתוך הבית. וכ"ה להלן פ"ח, שו' 43, בכל הנוסחאות. ובד שם בטעות: ונוטל כלי בתוך הבית. ועיין מ"ש לעיל שו' 5.

1310. ונוטלו ומניחו בחלון שעל גבי שקוף. וכן בירושלמי הנ"ל: ומטלטלו בתוך הבית ונועל, ונותנו בהור למעלה מן המשקוף, כלומר, שמותר להטמינו במקום פטור אחר, והוא הדין שמותר להחזירו לאיסקופה שנטלו ממנה. וכן מפורש בבבלי הנ"ל: ונועל ומחזירו למקומו (כלומר, לאיסקופה), או בחלון שעל גבי הפתח.

1410-11. אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה וכו'. כלומר, שהיא רשות היחיד גמורה.

1511. שאין מטלטלין מרשות לרשות. בירושלמי הנ"ל: שאין משתמשין מרשות לרשות 5 בירושלמי לא נזכרה אסקופה בדברי חכמים (עיין מ"ש לעיל בפנים), והכוונה שאין משתמשים מרשות הרבים, ואפילו מכרמלית, לרשות היחיד דרך מקום פטור. דרך רשות. וכ"ה ("דרך רשות") גם להלן פ"ח, שו' 45, בכי"ע ובכי"ל. ופירושו שאין משתמשין ומטלטלין מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור. ובבבלי הנ"ל: מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות, ופירושו שאין כאן מוציא מרשות לרשות ממש, שהרי דרך מקום פטור הוא מוציא. וברי"ף וכן בס' העתים, עמ' 160, גורס: מפני שמוציא מרשות לרשות. ועיין מ"ש לעיל פ"ו, שו' 72–73, ד"ה ובבבלי.