תוספתא כפשוטה על עירובין ז:יב

145. חלון שהוא ארבעה על ארבעה וכו'. רוקח הנ"ל, מאירי ע"ו ב' (109 ע"ב), מגיד משנה פ"ג מה' עירובין סה"א (בשם הרשב"א).

245-46. עושה לה סריגית ומבטלה. בכי"ע: אם עשה לו סריגות ביטלה. וכ"ה ברוקח הנ"ל. ובכי"ל: עשו לה סריגות וכו'. וכ"ה במ"מ בשם הרשב"א הנ"ל. ובעבודת הקודש להרשב"א בית א' רש"ד, כ' ע"ב: חלון ארבעה על ארבעה שעשו לה סריגות בטלוה וכו'. ובמאירי הנ"ל: ובתוספתא אמרו חלון ארבעה על ארבעה עשו לה סריגות סריגות בטלה. ובירושלמי רפ"ז: הסריגים ממעטים בה לעניין שבת, אבל לעניין חזקות אין ממעטין בה. ובאהלות פ"ח מ"ד: אלו חוצצים ולא מביאין וכו', והסריגות שבחלונות. כלומר, שאין הנקבים שבהם מצטרפין לפותח טפח, ואף לפנינו אין מצטרפין לארבעה טפחים. אבל בד: עושה לה מורבית ומבטלה. ולא מצאתי חבר לגירסא זו. ושמא מורבית היא מורפית, רפפה, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 137, והיא רפפה היא סריגה. ומסתבר שצ"ל: סורגית.

346-47. כיוצא בו מי שהיו לו חנויות פתוחות לרשות הרבים ופתוחות לחצירו וכו'. הברייתא קשה מאד, ומן קושי אנן פתרין לה ש"כיוצא בו" כוונתו שפחות מארבעה כסתום. ופירושה שאם היו לו חנויות עומדות בשורה אחת, והן פתוחות לרשות הרבים (ונקטו כן מפני שאין בין החנויות אלא דבר מועט, והרי אין דרך בני אדם להכנס לחנות ממקום שאין בו ארבעה טפחים) ופתוחות מאחוריהן גם לחצירו וכו'. והברייתא נקטה "ופתוחות לחצירו" משום סיפא, במקום שלא עירבו, עיין מ"ש להלן. ובין החנויות היו חלונות שאפשר היה לטלטל מחנות לחנות דרך הבינים.

447. אם אין שם אלא דבר מועט מביא ומטלטל מזו לזו. כלומר, אם אין בין החנויות אלא דבר מועט, כלומר, פחות מכדי מקום, פחות מד' טפחים, הרי יש כאן מקום פטור, ולא עוד אלא שהוא מקום הגדור משלש רוחותיו (מחיצת חצירו, ושתי החנויות) הפתוח לר"ה בפחות מד' טפחים, ומותר להביא (להוציא) סחורה מן החנות לחנות האחרת ולטלטל דרך מקום זה, עיין ירושלמי פ"א ה"ב, י"ט ע"א (ומ"ש לעיל פ"א ה"ג הערה 22), בבלי י"ב א'. ועיין ר"מ פי"ז מה' שבת ה"ח וה"ט ובמ"מ שם.

547-48. היתה חצר ובה דיורין וכו'. ואם לא עירבו נמצא שבין החנויות מפולש מצדו אחד לחצר שאינה מעורבת, ואסור לטלטל בו. ואע"ג שהוא מקום פטור, מ"מ מכיוון שהוא מוקף כולו רשות היחיד (החנויות, החצר, והכניסה בפחות מארבעה), אין מקום פטור ברשות היחיד, עיין בבלי שבת ד' ב', ז' סע"ב ובראשונים שם, ועיין מ"ש הרב המגיד בפי"ד מה' שבת ה"ז. ולשיטה זו מסתבר שאסור להוציא מן הבית לחצר שלא עירבה אפילו למקום פטור שבה. 11 ועיין בירושלמי פ"ז ה"ב, כ"ד ע"ב, ובבבלי ע"ז רע"א. אבל שם מדברים בכותל גבוה עשרה שבין שתי חצירות, שהן שתי רשויות מיוחדות, ומקום הפטור בטל לגביהן. אבל ברש"י פ"ג ב' ד"ה היינו ובריטב"א שם מפורש להפך. ושמא הם סוברים שאף ברשות היחיד צריך מקום ד', כשיטת כמה מן הראשונים. ולפ"ז מובן למה נקטה התוספתא לעיל שהחנויות פתוחות לחצירו, מפני שבכגון דא צריך לערב עם בני החצר, ויש כאן רשות אחת שתופסת אף את בין החנויות, אבל אם לא היתה החנות פתוחה לחצר, הרי אינו יכול לערב עמהם דרך החלונות של הבינים, משום שאין שם ארבעה טפחים, ודין בין החנויות כמקום פטור שבין שתי רשויות ששתיהן מותרין בו (עיין לעיל פ"ו, שו' 78–79, ומש"ש), ואפילו אם לא עירבו בני החצר מותר לו להוציא מחנות לחנות. אבל בכל זה עדיין יש כאן דוחק על גבי דוחק. וצע"ג לפרשה.