תוספתא כפשוטה על עירובין ז:ג
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 7:3
Open in the reader →114-15. אמת המים ברשות הרבים עמוקה עשרה טפחים, וכן גומא, אין מטלטלין וכו'. אמת המים דומיא דגומא שחפרוה בני אדם בשביל מי גשמים, ואינה מחוברת לנהר, והיא רשות היחיד גמורה, אם היא רחבה ארבעה ועמוקה עשרה. ועיין לעיל שבת פ"י ה"י, שו' 31 ומש"ש.
216-17. אבל יורד לתוכה ושותה אם היו וכו'. וכ"ה גם בכי"ע. ואצל צוקרמנדל נכפלו בטעות כשתי שורות וחצי מלעיל, וצריך למחקן. ועיין מ"ש לעיל, שו' 13, ד"ה אבל.
317. אם היו המים מועטין מזליף לתוך ידו ושותה. בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א: ר' אבא מרי ור' מתניה הוו יתיבין חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי. אמר ר' אבא מרי וכו' אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו. א"ל הדא היא דתנינן שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות. וכתב בראבי"ה ח"ב ה' יו"ט סי' תשצ"ה, עמ' 485: פירוש קיסמין שעל גבי המים היה מפצל לכאן ולכאן ביד לנקות המים שיהיו יפים לשתיה וכו'. וממנו בשאר פוסקים, עיין באהצו"י, שם, עמ' 41. אבל בפירוש בעל ספר חרדים כת"י לירושלמי ביצה: פצל מייא. הוליך המים בידיו לכאן ולכאן ושתה מן המים ביותר. וכן משמע מסתימת לשון העיטור 6 תשלום העיטור הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל בסה"י לכבוד הר"י פריימן, עמ' 108. וחידושי המאירי ל"ו א' שהעתיקו את הירושלמי בלי שום פירושים. ונ"ל שזו היא כוונת התוספתא כאן שמותר לו להשיט את המים לכאן ולכאן ולקלוט אותן ביד כדי לשתות.