תוספתא כפשוטה על עירובין ז:ו
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 7:6
Open in the reader →122-23. חורבה ברשות הרבים עמוקה עשרה טפחים, חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת. כלומר חורבה שאין לה תקרה (עיין בבלי נ"ה ב'), ויש לה ד' מחיצות גבוהות עשרה שהן רשות היחיד גמורה, מותר לשפוך לה מים, שהרי מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד, אלא שאפילו בסמוכה פחות מד' לכותל צריכה שתהא גבוהה עשרה, שאם לא כן אסור לשפוך לכרמלית דרך מקום פטור, ועיין בבלי צ"ט ב', והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו פ"י מ"ז. וכל הבבא נעתקה בשו"ת הרי"ד כת"י קנטבריא, סי' ל"ה, 73 ע"א, ונעתיק אותה להלן.
223-24. היו שתים שתיהן אסורות. כלומר, אם היו שתי חלונות של שני אנשים, שתי החלונות אסורות, ששתיהן משתמשות בה בנחת, ואוסרות זו על זו, ועיין ירושלמי פ"י סה"ז, כ"ו ע"ב, ובבלי פ"ה א', וכאן כולם מודים, שהרי אפילו בסמוכות פחות מד' טפחים לכותל עסיקינן, עיין מ"ש לעיל. ועיין ר"מ פ"ג מה' עירובין הי"ז ומ"ש בס' עצי אלמוגים סי' שע"ו, קמ"ו סע"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
324-25. היתה אחת והיא של רבים אסורה. ע"פ הסיגנון משמע קצת שהכוונה לחלון, כלומר, אם היתה החלון של רבים (עיין פרה פי"ב מ"ד ובתיו"ט שם) שלא עירבו, אסור לשפוך ממנה שאוסרים זה על זה. ובשו"ת הרי"ד כת"י הנ"ל: ומה שאמרת בתוספ' חורבה ברשות הרבים עמוקה עשרה חלון שעל גבה שופכין לתוכה בשבת, היו שתים שתיהן אסורות שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת, היתה אחת והיא של רבים אסורה עד שיערבו, וכן שנינו נמי התם (להלן בסמוך) גבי אשפה, ה"פ (=הכי פירושו), כגון שהרבה בתים היו פתוחין לאותה חורבה, או לאותה אשפה, והיו משתמשין שם הילכך אוסרין זה על זה, אבל בלא שימוש הבתים אעפ"י שהיתה החורבה והאשפה של הרבה בני אדם אינן אוסרין זה על זה 7 הרב השואל נטה לאסור בחורבה של רבים, אעפ"י שאין משתמשין בה למעשה. מי הרב השואל אינו ידוע לי. והשאלה הראשונה שלו היא בריש סי' כ"ה, 59 ע"ב, ורבינו פונה אליו: אחי החכמה ומודע הבינה, החכם הנפלא כבוד הר' פלוני. וכו'. ולפי פירושנו לעיל הדברים מפורשים בתוספתא עצמה, שהרי החלון של רבים הפתוחה לחורבה היא בוודאי לשם שימוש (החלון אינה חורבה !).
425. אשפה ברשות הרבים וכו'. בבא זו נשמטה בכי"ע ע"י הדומות, אבל ישנה בד, בכי"ל ובשו"ת הרי"ד הנ"ל. ובסיפא של משנתנו פ"י מ"ז הנ"ל: אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת. ומוסיפה הברייתא שדינה כחורבה, ומחלקת בין חלון אחת, ובין שתי חלונות של שנים, ובין חלון אחת של רבים. ובבבלי צ"ט ב' העמידו את משנתנו באשפה של רבים, אבל בשל יחיד חיישינן שמא יפנה את האשפה, ויבוא לשפוך שם גם אח"כ, ונמצא מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.