תוספתא כפשוטה על עירובין ז:ז
תוספתא כפשוטה על עירובין · Tosefta Kifshutah on Eruvin 7:7
Open in the reader →128. בני חצר ובני מרפסת שעירבו אילו לעצמן ואילו לעצמן, כל שגבוה וכו'. במשנתנו פ"ח מ"ג: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו (פירש"י: לא עירבו יחד, אלא כל אחת עירבה לעצמה) כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת, פחות מכאן לחצר. ובנוסחא זו הובאה גם הברייתא שלנו בבבלי צ"א ב'.
229. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14.
330-31. או שהיו של יחידים ושכחו ולא עירבו וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות, והמלים "ושכחו ולא עירבו" הן באשגרה מלהלן בסמוך, והן מיותרות כאן. ובבבלי הנ"ל: או של יחידים שאין צריכין לערב. ובשתי הבבות הנ"ל מותר לעליונים להוציא את הכלים מן הבית למרפסת, ולתחתונים מותר להוציא מן הבית לחצר. ועיין להלן.
431. אבל אם היו של רבים ושכחו ולא עירבו, הגג והמרפסת והחצר וכו'. וכ"ה בד, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע חסרה המלה "והחצר". ולשיטת הירושלמי מכיוון שלא עירבו הרי אסור לכולם להוציא לרשויות הללו כלים ששבתו בבית, וניתקו הבתים מן הרשויות האילו, וכולם רשות אחת, ומותר לטלטל בהן כלים ששבתו בתוכן. ולשיטת הבבלי כל איסור הטלטול מרשות לרשות ברשויות הללו היא מחמת גזירה שמא יבוא לטלטל אף כלים ששבתו בבית (שהם שכיחים בחצר, שמותר להוציאם לשם ע"י העירוב) מתוך החצר למרפסת של אחרים. אבל שכחו ולא עירבו, שאסור להוציא את הכלים מן הבתים לחצרות, הרי אינם שכיחים שם אלא כלים ששבתו בתוכן, ומן הדין כולן רשות אחת היא. עיין מ"ש ע"ז לעיל פ"ה, שו' 67, ד"ה שכל זמן וד"ה ברם. ובבבלי הנ"ל העמידוה כחכמים, אבל לר' שמעון כולן רשות אחת אפילו עירבו כל אחד לעצמו.