תוספתא כפשוטה על עירובין ז:ח

132-33. חצר גדולה שנפרצה לרשות הרבים ונשתיירו בה גדודיות גבוהות עשרה וכו'. בכי"ע: ונשתיירו בה גדוריות 8 אצל צוקרמ' בטעות: גדורות. וכו'. וכן בבבלי י"ב סע"א: והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה? הכא במאי עסיקינן דאית ליה גדורי . 9 כגירסת ד' שלוניקי, עיין דק"ס, עמ' 35, הע' מ'. ופירושו, ערימה של אבנים, עיין מ"ש לעיל פ"ה, שו' 9–10, ד"ה עיר של רבים. וחצר גדולה היא חצר שרוב מחיצתה הוא יותר מעשר אמות, כמפורש בירושלמי פ"ז ה"ב, כ"ד רע"ג. ובמשנתנו פ"ט מ"ב: חצר שנפרצה לרשות הרבים המכניס מתוכה לרשות היחיד, או מרשות היחיד לתוכה חייב, דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכה פטור, מפני שהיא ככרמלית. ועיין בירושלמי שם ה"ג, כ"ה ע"ג, ובבלי צ"ד א'.

233-34. עד עשר אמה מותר מפני שהוא כפתח. פחות מכן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל, אלא שבכי"ל חסר "מפני שהוא כפתח". ובכי"ע: עד עשר אמות אסור , פחות מיכן וכו'. והנכון כלפנינו.

334. פחות מכן מותרין לאותה שבת וכו'. כלומר, אם הגדוריות היו גבוהות פחות מעשרה, ואין כאן מחיצת רשות היחיד מדרבנן, מותרין לאותה שבת, מפני שכבר נכנסה בהיתר. ובמשנתנו פ"ט מ"ג: חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה 10 ופירשו בבבלי צ"ד ב' "משתי רוחותיה" בקרן זוית, ובפרצת עשר, אלא דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. וכו', מותרין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא.

434-35. דברי ר' מאיר. וחכמים או' אם מותרין לאותה שבת מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין וכו'. במשנתנו הנ"ל: דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אם מותרין וכו'. ועיין להלן, שו' 38. והסיקו בירושלמי פ"ט ה"ד, כ"ה ע"ד (חגיגה פ"ג ה"ד, ע"ט ע"ג), ובבבלי צ"ה א' שהכוונה היא שהם אסורין גם לאותה שבת.