תוספתא כפשוטה על עירובין ח:י

129-30. חבילה של עצים וסוכה של קוצים שעשאן דלת לפרצה ולחצר וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות ("לפרצה ולחצר"), וכן מעתיקים בתוספות שבת קכ"ו א' בשם התוספתא. ובבבלי ק"א א': ת"ר סוכי קוצים וחבילין 19 בר"ח שם ובשבת קכ"ו א': וחבילי עצים. ועיין דק"ס, עמ' 396, הע' א'. שהתקינן לפירצה שבחצר וכו'. ובמשנתנו פ"י מ"ח: הדלת שבמקצה, וחדקים שבפרצה, ומחצלות (כלומר, שגודרות את הפתח) אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ. ועיין מ"ש הרא"ש פ"י סוף סי' ט"ו והריטב"א בסוגיין בשם הראב"ד. ועיין להלן.

230-31. אם היו קשורות ותלויות פותחין וכו'. בירושלמי פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב, ובבבלי ק"א א' מעמיד את משנתנו שהעתקנו לעיל בסמוך בשאין להן ציר, אבל אם יש להן ציר, 20 לשיטת רבא בבבלי ק"א א' אפילו אם אין להם עכשיו ציר, אלא שהיה להם ציר מתחילה, כשיש להם ציר דמי. ועיין מ"ש להלן, שו' 37, ד"ה נשברו. פותחין ונועלין בהן אעפ"י שאינן גבוהות מן הארץ. ואח"כ הביאו בבבלי את הברייתא שלהלן, שו' 38, וגרסו בה: דלת הנגררת וכו' בזמן שקשורין ותלויין וכו'. ולפיה פירושו "ותלויין על כרחין לאו כשתלויין באויר וכו', אלא לומר שהם קשורים בפתח ותלויין בה". 21 לשון הריטב"א. ועיין בתוספות ק"א א' ד"ה מיתיביה. ועיין להלן, שו' 49–50, ד"ה אי זהו נגר ומש"ש. ובר"ח שם: כיון שהיה להם ציר אין סוגרין להן בדוחק, לפיכך אין חורצין חריץ בעת שסותמין, לפיכך מותר. ולפירושו מחמת חשש עשיית חריץ אתינן עלה. וכן מוכח בירושלמי שבת פ"ה ה"א, ז' ע"ב, ולהלן ביצה ספ"ב. ואף הברייתא שלנו מדברת בשיש להן ציר, 22 עיין לעיל הע' 20. ולפיכך אין חוששין לעשיית חריץ, מפני שאין כאן פסיק רישא, והוי ליה דבר שאינו מתכוין, כמפורש בירושלמי שבת הנ"ל.

331-32. היתה כבושה באבנים מראשה אחד וכו'. כלומר, אם החלק התחתון של הדלת היה כבוש באבנים, כדי שלא תפתח, אסור ליגע בהן, מפני שבכגון דא דוודאי עושה חריץ כשיזיזו אותה, יש כאן פסיק רישא, ולפיכך אסור אפילו ליגע בהן, מחמת מוקצה, וכשיטת הירושלמי, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 94. ועיין בבלי סוכה ל"ג ב' וברש"י שם.

432. נתלו בה קוצין ודופקנין וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע 23 אלא ששם בטעות: קרנין וכו', עיין מ"ש בתס"ר, עמ' 159. ובכי"ל. אבל בקג"נ לנכון: ניתלו בו קוצין ודיבקנין וכו', כלומר, דברים שהן נאחזין ומתדבקין בבגדים.

533. מפשר בידו בצנעה, ובלבד שלא יקרע. וכן בירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' סע"א: ר' זעיר' בשם רב הונה נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה, ובלבד שלא יקרע. ומפשר פירושו חולץ, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 266, ובהערה 10 שם. ובר"מ פכ"ב מה' שבת הכ"ד: מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרע, ואם נקרעו אינו חייב כלום, שהרי לא נתכוין. ואגב ששנינו לעיל שמותר לנעול ולפתוח (אעפ"י שלפעמים עושה חריץ), משום שאינו מתכוין לעשות חריץ, שנו אף את הבבא שלנו.

6ושל בהמה דורס ברגליו. כלומר אם נתלו בסנדליו או במנעליו דיבקני בהמה (גללי בהמה) דורס ברגליו עד שנחלצת ממנו, ואינו חושש משום ממרח. והתירו לו לעשות כן לכתחילה משום מאיסותא, שהרי אינו מתכוין. ועיין ר"מ פכ"א מה' שבת סה"ב ופכ"ו הי"ג ובמ"מ פי"א סה"ד ובשו"ע או"ח סי' שט"ז סקי"א. ועיין ירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' רע"א.