תוספתא כפשוטה על עירובין ח:כ

163-64. כהן שעלתה לו יבלת במתניו חבירו חותכה לו בשיניו במקדש אבל לא במדינה. כלומר, כהן שעלתה לו יבלת והיא פוסלת אותו מעבודה נוטלה בשיניו, מפני שאין כאן אלא שבות, אבל אם עלתה במתניו שאינו יכול ליטלה בשניו, אסור לו ליטלה בידו, משום גזירה שמא לא יוכל ליטלה בידו ויטלה בכלי ויתחייב חטאת. ולפיכך אמרו שחבירו נוטלה בשיניו, והשנים חדות הן, ואין לחוש שמא יטלה בכלי. 46 ואפילו אם יטלה חבירו בכלי אינו חייב לשיטת הירושלמי, עיין מ"ש לעיל שבת פ"ט, שו' 41, ד"ה לאחרות חייבת. ובמשנתנו פ"י מי"ג: חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה, ואם בכלי כאן וכאן אסור. ופירש"י: יבלת וכו', והוא מום לתמיד שדוחה את השבת, אבל הר"מ בפיה"מ ועוד פירשו שביבלת שעלתה בכהן עסיקינן, וכן מוכח בירושלמי במקומו ובמקבילה בפסחים פ"ו, כמו שהעיר במרכבת המשנה פ"ט מה' שבת ה"ח. ובבבלי (ק"ג א') העמידו את משנתנו כר' אליעזר שסובר שמכשירים דוחין את השבת, ואף בכלי היה מותר, אלא כל מה דאפשר לשנויי משנינן. והביא ראייה (ק"ג ב') מן הברייתא ששנתה: כהן שעלתה לו יבלת, חבירו חותכה לו בשיניו, בשיניו אין, בכלי לא, חבירו אין איהו לא. ודחו: לעולם רבנן, ואי עלתה בכריסו הכי נמי, הכא במאי עסיקינן כגון שעלתה לו נשיכה 47 המלה "נשיכה" ליתא בכי"י ובראשונים. והעיר בדק"ס, עמ' 407, הע' ג': "ולישנא דב"ק ל"ה א' נקטינהו לספרי הכא בטעות". ויותר נראה שלישנא דשבועות מ"ו ב' נקטינהו, שהרי בב"ק לא נזכרו "אצילי ידיו". בגבו ובאצילי ידיו, דאיהו לא מצי שקיל ליה. ואכתי אי רבנן נישקליה ניהליה בכלי, ותפשוט דר' אלעזר דא"ר אלעזר מחלוקת ביד אבל בכלי דברי הכל חייב. וליטעמך נישקליה ניהליה ביד. האי מאי, אי אמרת בשלמא איתא לדר"א גזירה יד אטו כלי, אלא אי אמרת ליתא לדר"א נשקליה ניהליה בין ביד בין בכלי. 48 כ"ה היא הגירסא אצל בעל המאור ספ"י. וכן מעיד בכתוב שם להראב"ד פ"י ("הסגלה" חל"ח, עמ' 14): כך היא הגירסא לר"ן (כלומר, לרבינו נסים גאון) ז"ל. וכן, כנראה, היה גם לפני רש"י ותוספות אלא שהגיהו, עיי"ש. ועיין דק"ס, עמ' 408, הע' ז', שנדחק לפרש את הגליון המשובש שבכי"מ, אבל באמת צריכים לתקן אותו במקצת ע"פ הגירסא הנ"ל. ולפי מסקנא זו הברייתא היא, כרבנן, ולא גזרו שבות במקדש, וכשחותך לו חבירו בשניו שהן חדות אין לחשוש שמא יחתוך בכלי 49 עיין לעיל הע' 46. אבל לו לעצמו שאינו יכול לחתוך בשניו את היבלת שעל גבו (או שבמתניו לפי גירסת התוספתא), לא התירו לו לחתוך ביד, שמא לא יוכל לחתוך יפה בידו ויחתוך בכלי, ויבוא לידי איסור חטאת. ועיין במרכבת המשנה הנ"ל שפירש את הסוגיא לפי גירסת בעל המאור בשיטת הר"מ עיי"ש. ועיין בגאון יעקב בסוגיין.

264. אם בכלי כאן וכאן אסור. ואפילו חתך לחבירו. ולפי שיטת הבבלי יש כאן חיוב חטאת אפילו לחבירו. ולשיטת הירושלמי (עיין לעיל, הערה 46) לא התירו שבות כזאת אפילו במקדש, עיין מ"ש לעיל, שו' 58–59, סד"ה מחזירין ציר התחתון. ולפני הבבלי ק"ג ב' לא היתה בבא זו בברייתא שם.