תוספתא כפשוטה על עירובין ח:כד

171-72. הדינין והעבודות הטהרות והטמאות והעריות. במשנת חגיגה ספ"א הנ"ל: הדינין, והעבודות, הטהרות והטמאות, והעריות, יש להן על מה שיסמכו, הן הן גופי תורה. ומנתה המשנה ארבעה מקצעי תורה. 59 הטהרות והטמאות אחת הן, כפי שמוכח להלן. אבל עיין בירושלמי חגיגה ספ"א.

272. ומוסף עליהן ערכין וחרמין והקדשות ומעשר שני וכו'. כלומר, הברייתא הוסיפה על משנתנו עוד ארבעה מקצעי תורה, וערכין, חרמין והקדשות אינם כלולים במעילות שנמנו לעיל בין ההלכות שיש להן מקרא מועט והלכות מרובות, אלא אף המקרא מרובה בהן. ואף במעשר שני אמרו במקרא כיצד להתנהג בו ואיך לחלל אותו, וכדומה. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

374. גופי הלכות. בכי"ל מוסיף: חסלת מסכת עירובין פרקי' ח'. ובקג"נ: סל' פר' ח', סל' מסכ' ח' פרקים. ולעצם העניין הדברים קשים מאד, שהרי אי אפשר לומר שאבא יוסה בן חנן בא להוציא הלכות נדרים והלכות שבת, וכבר פירשו בבבלי חגיגה י"א ב': הן והן גופי תורה. ועיי"ש בפר"ח. ועיין מה שטרח לישבה הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס לחגיגה שם. ועיין בפי' הרשב"ץ לאבות ספ"ג שרצה לחלק בין גופי תורה לגופי הלכות, והוא העיר שם לבבלי שבת ל"ב סע"א (וכ"ה הגירסא גם בתוספתא שם פ"ב סה"י). אבל בירושלמי שם פ"ב ה"ז, ה' ע"ב: הן הן גופי הלכות . ובספרי האזינו פיס' שי"ז, עמ' 359: אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ודינים ותשובות וכו', אילו הלכות שהן גופה של תורה. ובמדרש תנאים שם, עמ' 193: אלו הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות וכו', אלו ההלכות שהן גופה של תורה. ועיין אבות דר"ן נו"א פכ"ז, מ"ב ע"ב (במחלוקת ר"א בין חסמא ור"י בן נורי), 60 ונראה שעיקר הנוסח הוא באבות דר"ן נו"א, ור"א בן חסמא (שם ובמשנת אבות ספ"ג) כיוון למשנת קינין פ"ב-פ"ג ופתחי נדה (ברייתא בבבלי נדה נ"ד א'), ושתיהן משניות ר' יהושע (עיין בבלי זבחים ס"ז ב' ומשנת נדה ספ"ו), והכוונה שאעפ"י שהמשניות הללו נראות כחשבונות בעלמא (עיין נדה ס"ט ב' ותוספתא סוף נגעים) מ"מ "דברי חכמה" הן, והן גופי הלכות (ועיין גם במשנת נזיר פ"ח מ"א, ואף היא משנת ר' יהושע, עיי"ש במשנה), מה שאין כן תקופות וגימטריות שאינן אלא פרפראות לחכמה. ובנו"ב שם פל"ה, מ"ב רע"ב. וצע"ג.