תוספתא כפשוטה על גיטין ג:ח

153-54. כהנים שפגלו במקדש שוגגין, פטורין, מזידין, חייבין, מפני תיקון העולם. וכ"ה בד, בכי"ע, בתוספות נ"ג א', ד"ה ותני, ובתוספ' הרא"ש שם הנ"ל. ובתשב"ץ ח"ג סי' פ"ב הנ"ל בטעות: הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין, שוגגין פטורין (וחסר שם מפני תיקון העולם). ובמשנתנו פ"ה מ"ד: הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין. ובתוספות נ"ג א', ד"ה ותני, ובתוספות הרא"ש שם מעידים: ברוב ספרים גרסינן במתניתין הכהנים שפיגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין. ולפיכך נתקשו בדברי הבבלי שם שמביא את משנתנו, ומוסיף: ותני עלה מפני תיקון העולם, ומקשה ממנה על חזקיה שסובר שפטור השוגג הוא מפני תיקון העולם, ומאי קושיא, והרי אפשר שמפני תיקון העולם עונה על הרישא. ותירצו בתוספות: משום דמשמע ליה מפני תיקון העולם דקתני בברייתא קאי אמזידין חייבין, דקתני לבסוף, והביאו את התוספתא שלנו. אלא שאח"כ כתבו: וקשה דמרישא דהמטמא והמדמע והמנסך דקיימי בהו הוה ליה למפרך. ולפיכך החליטו שהגירסא הנכונה במשנתנו היא מזידין חייבין ולא יותר, ועליה שנו באיזה ברייתא: מפני תיקון העולם. ובאמת עדות בעלי התוספות על גירסת רוב הספרים קיימת רק כלפי הספרים שהיו מצויים בידם, אבל ברוב רובן של הנוסחאות מארצות שונות, בכולם 53 משנה שבירושלמי, הוצ' לו, קויפמן, פרמה, הר"מ עם פיה"מ, המאירי ועוד. הגירסא היא כמו שהיא לפנינו. וכן יוצא גם מן הבבלי כאן, נדרים ל"ו א', מנחות מ"ט א'. 54 ואף לפי הנוסחאות שחסרה שם המלה "והא", הכוונה לברייתא. ועיין גם רש"י כאן נ"ג א', ד"ה הא שוגגין. וסימן לדבר שברי"ף ד"ו: מזידין חייבין ושוגגין פטורין (ברי"ף ד"ק חסר "ושוגגין פטורין"), והוסיפו שוגגין פטורין בסוף, והוא ע"פ סוגיות הבבלי, ושלא כגירסת רוב הנוסחאות שהביאו בתוספות הנ"ל. ועל השוגגין שבברייתא (או שבדיוק מן המשנה) עמדו בירושלמי בסוגיין הנ"ל ובבלי מנחות מ"ט א', ובארוה: באומר מותר. והארכנו בזה כדי לקיים את גירסת משנתנו, משום שלגירסא שהביאו התוספות 55 וכ"ה במקצת כי"י, עיין דק"ס של רמ"ש פלרבלום נ"ד ב'. אין להקשות כלל מן התוספתא כאן, ומשום ש"מפני תיקון העולם" דבוק לסיפא, שהרי להלן בתוספתא שנו גבי מזיקים בידים ממש "שוגג פטור מזיד חייב מפני תיקון העולם", ובהכרח שתיקון העולם עונה שם על הרישא ש"שוגג פטור מפני תיקון העולם", שהרי מזיד בוודאי חייב מן הדין. שאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן (משנת ב"ק ספ"ב), כמו שהעיר בתשב"ץ הנ"ל. וממילא אין להסתייע גם מן הברייתא שלעיל (המטמא והמדמע וכו') ש"מפני תיקון העולם קאי אמזידין חייבין דקתני לבסוף". והעיקר הוא שבמשנתנו (פ"ה מ"ד) לא הזכירו כלל "שוגגין פטורין", ואם שנו על משנתנו "מפני תיקון העולם" הכוונה בוודאי על המזידין, והתירוץ בבבלי נ"ג א' אינו אלא דיחוי.

254-55. שלוח בית דין שהכה ברשות בית דין והזיק, בשוגג, פטור, במזיד, חייב, מפני תיקון העולם. בתשב"ץ ח"ג סי' פ"ב הנ"ל העיר על שורה דומה להלכות שלפנינו שנשנו בתוספתא שלש פעמים, והיינו להלן ב"ק פ"ו הי"ז, שם פ"ט הי"א, מכות פ"ב 56 בכי"ע. אבל בד ובכי"ו חסר כל הפרק ההוא. ה"ה. ואף שלפני התשב"ץ, כנראה, חסרה ההלכה של שליח ב"ד בתוספתא מכות (עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 165), אבל שאר ההלכות היו גם שם לפני רבינו (עיין מש"ש). והגאונים הביאו את שורת ההלכות מן התוספתא ב"ק פ"ו הי"ז הנ"ל, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 82. ומתוך המקבילות הנ"ל למד התשב"ץ כמה דברים הנוגעים לעניינינו. ראשונה, נמצאנו למדים ש"מפני תיקון העולם" שבברייתות כאן פעמים מכוון לפטור השוגג, כבדוגמא שלפנינו, שהרי מדינא חייב בין בשוגג בין במזיד (כמפורש במשנת ב"ק ספ"ב, וכמו שכתבנו לעיל), ופעמים מכוון לחיוב המזיד, כדוגמת הברייתות שלעיל לפי ההלכה שהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק, ומפני תיקון העולם חייבוהו במזיד, עיי"ש בתשב"ץ. שנייה, למד רבינו מן התוספתא ב"ק פ"ט הי"א שהשגגה כאן היא אם חבל יותר מן הראוי לו, וכן ברופא להלן. ובתס"ר ח"ג, עמ' 164, הראיתי שמתוך כל המקבילות משמע שמדברים בשליח ב"ד שרודה, וכמו שפירש הר"מ בפ"ה מה' רוצח ה"ו (או שליח ב"ד שהכה את בעל הדין המסרב לבוא לדין), וכן הכריע במאירי מכות ח' ב', עמ' מ"ד. וכן במקבילה בס"ז מסעי סוף עמ' 333: והמכה מכות מרדות וכו'. ואף כאן אם שליח ב"ד הכה יותר מן הראוי מזיד הוא וחייב לשלם, ולא עשו בו תקנה. ועיין מ"ש להלן. שלישית, למדנו מן התוספתא ב"ק פ"ו הי"ז הנ"ל שאף בשוגג אינו פטור אלא מדיני אדם, אבל חייב בדיני שמים, עיין מ"ש להלן אצל רופא.

356-57. רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק, בשוגג, פטור, במזיד, חייב, מפני תיקון העולם. בתשב"ץ הנ"ל פירש "רופא אומן", רופא החבורות במלאכת היד, ששגגתו וזדונו היא חבלה ורציחה בברזל (כלומר, רופא מנתח) וכו', ולשון אומן הוא המחתך בברזל כדאמרי' (שבת קל"ג ב') האי אומנא דלא מייץ, אבל רופא חולים במשקים ובמשלשלים ובמרקחות ובמרחצאות והנחות 57 כלומר, תחבושות חמות, עיין על ארבע "הנחות" בפרקי משה להרמב"ם פכ"ג, הוצ' ד"ר מונטנר, ירושלים תשי"ט, עמ' 285. אינו נקרא רופא אומן, אלא רופא סתם, ואינו בכלל זה, שאינו בא לידי חבלה להתחייב בניזקין (ו)אם שגג, או הזיד והמית, או הוסיף מכאב על מכאובי החולי. ונתכוון לרפאת ולא נתכוון להזיק פטור הוא אף בדיני שמים, שאין לו אלא מה שעיניו רואות, אלא שאין לו לדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה, כדין (צ"ל: כדן) דין, ולא לסמוך על נסיונותיו וכו', עיין מ"ש להלן, ד"ה ובתורת האדם. ואף שפירוש רבינו לרופא אומן קשה שלא מצאנו אומן במשמעות זו אלא בבבלי (מקיז דם), ומפורש אמרו בירושלמי שבת פי"ד ה"ד, י"ד ע"ד (וכ"ה במקבילה בע"ז פ"ב ה"ב, מ' ע"ד, וכן לעיל שם רע"ד) בשם ר' יוחנן: אם היה רופא אומן מותר. ובמקבילה שבבבלי ע"ז כ"ז רע"א: א"ר יוחנן אם היה מומחה לרבים מותר. ומן הירושלמי בשבת מוכח שרופא אומן הוא לאו דווקא רופא מנתח, אבל לפי העניין כאן מותר לפרש שמדברים ברופא מומחה שמזיק בידים, ועיין מ"ש להלן בסמוך. ולהלן ב"ק פ"ו הי"ז שנינו: רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק, פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים. ולמד מכאן בתשב"ץ הנ"ל, שאפילו הזיק בשוגג שהוא פטור מדיני אדם, מ"מ חייב בדיני שמים. ואין לומר שכאן מדברים ברופא שהזיק במזיד ע"י תחבושות וכו', עיין מ"ש לעיל בשם הרשב"ץ (וכמו שהוכחנו שבדרך בלל רופא אומן, רופא מומחה הוא, ורופא מנתח וסתם רופא בכלל), 58 ואם ציווה לחולה שיעשה לו תחבושות וכדומה, אפילו במזיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כדין כל גרמא בניזקין, עיין בתוספתא ב"ק לעיל שם ובבבלי ב"ק נ"ו א'. שהרי הלכה זו נשנית גם אצל שליח ב"ד ואצל מחתך את העובר שהזיקו בידים, ובעל כרחנו אנו אומרים שאף בשגגה חייבים בדיני שמים שהרי במזיד חייבים גם בידי אדם. ובתורת האדם להרמב"ן, שער הסכנה, ד"ו י"ב סע"ב ואילך, כתב: הרופא כדיין, מצווה לדון, ואם טעה בלא הודע אין עליו עונש כלל, כדאמרינן (סנהדרין ו' ב') שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה וכו', ואעפ"י כן אם טעה ונודע לב"ד שטעה משלם מביתו וכו', עיי"ש שהביא את התוספתא בב"ק פ"ו הנ"ל, והוסיף: ומכל מקום בלא הודע שלו אינו חייב כלום, 59 כוונת רבינו ש"דינו מסור לשמים" אין פירושו שיענש מן השמים, אפילו לא נודעה לו שגגתו, אלא דינו מסור לשמים דווקא אם נודע לו שטעה, ולא שלם את הנזק, שהרי אדם מועד לעולם, ולא פטרוהו אלא משום תיקון העולם, לפיכך חייב לתקן את עצמו ולשלם. אבל אם לא נודע לו כלל שהוא טעה אין דינו מסור לשמים, ואין לו שום עונש, דומייא דדיין שטעה, ולא נודע שטעה. כמו שהדיין פטור לגמרי בין מדיני אדם בין מעונש שמים, והוא שיזהר כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות וכו'. ולהלן שם (י"ג ע"ד) כתב: אלא מיהו דוקא בבקי וביודע בחכמה ובמלאכה זו, ושאין שם גדול ממנו וכו', ואם ריפא שלא ברשות ב"ד והזיק חייב בתשלומין בבקי, וכל שכן אחד (צ"ל: אחר), שאין בי"ד מרשין למי שאינו בקי. ומכאן שלשיטת הרמב"ן אף רופא מומחה שלא קבל רשות מב"ד חייב אפילו הזיק בשוגג, כדין כל מזיק, ואדם מועד לעולם.