תוספתא כפשוטה על גיטין ז:יג

140-41. אני עד, חתמתי עד, אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר, כשר, ואם לאו, פסול. בד: אני עד חתמתי, עד אני, היה כתב ידו וכו'. ואם הגירסא שם נכונה, הכוונה היא שאם העד כתב "אני עד חתמתי", 28 כגירסת כ"י ארס בבבלי ל"ו א', עיין בשנו"ס אצל רמ"ש פלדבלום. או שכתב "עד אני", אם היה כתב ידו וכו'. ובכי"ע: אני עד, וחתמתי עד, או שהיה כתב ידן יוצא וכו'. ובליקוטין הנ"ל: 29 עיין לעיל פ"א, הערה 5. אני עד, וחתימתי עד, אם שהיה כת' ידו יוצא במקום אחר וכו'. ובבבלי ל"ו א': כדתניא בראשונה היה כותב אני פלוני חתמתי עד, אם כתב ידו יוצא ממקום אחר, כשר וכו'. ופירש"י בד"ה מפרשי שמותיהן: מעיקרא לא היו חותמין אלא אני פלוני חתמתי עד, ולא היה נוקב שמו. ובכי"מ ובשני כתי"י הוותיקן חסרה המלה "פלוני", וכ"ה בקטע מס' המפתח שפרסם ר"ל גינצבורג בגנזי שכטר ה"ב, עמ' 343, וכ"ה באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תשכ"א, ק"ב סע"א. וכן במאירי ל"ו א', עמ' 147 (הוצ' שלישית, עמ' 153): שמתחלה לא היו מפרשים שמותיהם בגט אלא שכותבין אני החתום מעיד בדבר זה וכו'. והוא כגירסת התוספתא כאן. ובזמן העתיק לא היו מצויים אנשים שיודעים לכתוב, ובפרט בעיירות ובכפרים, וחתימה שמשה כעין חותמת בזמננו, וע"פ רוב ידעו מי הוא העד, או העדים, והיה אפשר לקיים את חתימתם ממקום אחר. ומטעם זה הכשירו גם אח"כ את הסימניות של חכמים מפורסמים, אעפ"י שלא פירשו את שמותיהם כלל, ואפילו אינו כתב כשר, כירושלמי פ"ט סה"ט, נ' ע"ד, ובבלי ל"ו א' שם. ועיין מה שהאריך בזה רי"א בלוי ב"הסוקר" ש"א (בודאפעשט תרצ"ג), עמ' 133 ואילך, ופירש שלא כדברי הראשונים הנ"ל.

241-42. רבן שמעון בן גמליאל אומ' תקנה גדולה התקינו שיהו העדים משימין את שמן בגיטין. וכ"ה בד. ובכי"ע ובליקוטין הנ"ל: שיהו העדים מפרשין וכו'. וכ"ה ("מפרשין") גם בבבלי הנ"ל, אלא ששם: אמר רבן גמליאל תקנה גדולה התקינו וכו'. אבל בכמה נוסחאות שם ובר"ח שהביא באו"ז הנ"ל, ק"ב ע"ב, גרסו גם בבבלי "ר"ש בן גמליאל". ועיין בתוספות שם, ד"ה והעדים, ובהערות רמ"ש פלדבלום שם. ברם גם במשנתנו שם (פ"ד מ"ב) הגירסא במשנה הוצ' לו ובפיסקא שבירושלמי היא רשב"ג, ותבנא לדיננא.