תוספתא כפשוטה על גיטין ז:יב

138-39. נימוק, או שהרקיב וכו'. ליקוטין, רבינו נסים גאון, חי' הרשב"א, ר"ן, מ"מ, נ"י, מגדל עוז ושו"ת הרשב"ש הנ"ל. וכן העתיק בטור אה"ע סי' קכ"ה.

239-40. נמחק, או שנטשטש, ובבואה שלו קיימת, אם יכול לקרות, כשר, אם לאו, פסול. ראשונים הנ"ל. ובטור חו"מ סוף סי' נ"ב: תניא בתוספתא (כלומר, סוף ב"ב) הרקיב, ונעשה ככברה, כשר, נמחק, או נטשטש, ושלדו קיימת , אם יכול לקרות, כשר, ואם לאו, פסול. אבל בטור אה"ע סי' קכ"ה העתיק כלפנינו. ועיין בשו"ת ר"י קארו אה"ע סי' ט', ד' שאלוניקי ס"ט ע"א, שנשאל אם הכוונה כאן לתורף גרידא, או אפילו לטופס, והשיב שהכוונה אף לטופס, ובלבד שנמחק לכל הפחות רובו, עיי"ש. וברבעון קרית ספר שנה ט"ו (תרח"ץ), עמ' 56, העירותי על מסכת סופרים פ"ב: ספר שנמחק, אל יכתוב בו. ר' שמעון בן אלעזר אומר אם היה בבואה שלו ניכרת, מותר. וכל המפרשים הגיהו שם אל יקרא בו. וכן הדפיס היגר בהוצאתו פ"ג ה"ח, עמ' 126. אבל כל כתה"י מקיימים את גירסת הדפוס. אמנם במחז"ו, עמ' 691: ספר שנמחק אל יקרא בו, אבל ברור שהמו"ל תיקן נגד כתה"י, שהרי הוא כותב בהערה שם: ספר שנמחק אל יקרא בו, כצ"ל . ופירשתי שם שאין להגיה את כל הנוסחאות, וכוונת הברייתא נתבארה במס' סופרים ב', הוצ' היגר, עמ' 376: ספר ממוחק לא יקרא , 27 צ"ל: לא יכתוב , כבכל הנוסחאות שבמס' סופרים שהבאנו בפנים, וכן מוכח מן הסיפא גם כאן. מפני שכותבין על מקום קודש חול (ואף כאן הגיה היגר מפי הסברא שלו), ואם היה ניכר, כותבין בו. הרי לך ברור הטעם שאין כותבין בספר שנמחק, שמא יכתוב חול על גבי מקום הקודש, על גבי השמות שנמחקו. ועיי"ש בקרית ספר שהעירותי גם על התוספתא שלנו. וכבר הבאנו את כל הדברים לעיל סוטה פ"ב, שורה 13, לעניין אחר. וברור שבמס' סופרים אין צורך אלא שתהא הבבואה של הכתב התחתון ניכרת, ואעפ"י שאין יכול לקרוא את התחתון כותבין בו, ובלבד שיראה משרידי צורות האותיות, או מגודל התיבה, או ממספר האותיות המטושטשות, שלא נכתב שם שם הויה, ובכגון דא מותר לכתוב עליו. וכל מי שרגיל בכי"י יודע שאפילו כתב מחוק שאי אפשר לקרוא בו, תכופות אפשר להכיר שלא נכתבה שם תיבה פלונית. ומטעם זה לא נזכר שם כלל יכולת הקריאה של כתב התחתון.