תוספתא כפשוטה על גיטין ז:ג
תוספתא כפשוטה על גיטין · Tosefta Kifshutah on Gittin 7:3
Open in the reader →110. ר' לעזר בן עזריה אומ' כריתות וכו'. ספרי ובבלי הנ"ל.
211. אמ' ר' יוסה רואה אני את דברי ר' לעזר בן עזריה. וכ"ה בד ובבבלי פ"ג א'. אבל בכי"ע ובספרי הנ"ל: אמ' ר' יוסי הגלילי רואה אני וכו', והיא היא. ואף לפנינו ובבבלי הכוונה לר' יוסי הגלילי, שכן דרך המקורות שלא לחזור על שם האב (והוא הדין לכינוי) אם נזכר התנא מתחילה, עיין מ"ש לעיל ח"ד (פסחים), עמ' 529, הערה 63, ולהלן קידושין פ"א, שו' 18–19, ומ"ש הר"ד הלבני בספרו "מקורות ומסורות", עמ' תק"ס, הערה 16.
312-13. נענה ר' שמעון בן לעזר ואמ', הרי שהלכה וניסית לאחר, וגירשה, ואמ' לה הרי את מותרת לכל אדם, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון. וכ"ה ("נענה ר' שמעון בן אלעזר") גם בד. והוא תמוה מאד, משום שמלשון זה משמע שאף ר' שמעון בן אלעזר היה באותו מעמד, וזה לא יתכן. ובכי"ע: ר' שמעון בן אלע' אומ' הלכה ונישאת וכו', ואף הוא קשה ומה להם לדברי ר"ש בן אלעזר באמצע דברי הזקנים. ובבבלי פ"ג ב' הובאה ברייתא זו, ומתוכה מוכח שתשובת ר"ש בן אלעזר היא מאוחרת, תשובה בבית המדרש כששנו את הברייתא של ד' זקנים. ואף לפנינו בכי"ו ובד נכפלו שוב דברי ר"ש בן אלעזר להלן אחרי "דבר אחר", ובספרי לא נזכרו דבריו כלל. וברור שמסדר התוספתא הכניס את הברייתא ממקור אחר, ור"ש בן אלעזר סובר שמיתת השני מתירה את האשה לזה שנאסר עליה, כשיטת התוספתא והבבלי לעיל, וכמו שרצה ר' ירמיה לומר בתחילה לפי שיטת הירושלמי פ"ט ה"א, נ' ע"א, עיין מ"ש לעיל שורה 5–7, ד"ה ובירושלמי.