תוספתא כפשוטה על גיטין ז:ו

123-24. גט שאין בו זמן, אבא שאול אומ' אפי' כתוב בו אני היום גרשתיך, כשר. וכ"ה בד, בכי"ע ובליקוטין הנ"ל. 3 עיין לעיל פ"א, הערה 5. ובבבלי ב"ב קע"ב ב': דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר אם כתוב בו גירשתיה היום (בכי"מ: אני היום גרשתיך), כשר. אלמא היום, ההוא יומא דנפיק ביה משמע (כלומר, ודינו כאילו יש בו זמן) וכו', א"ל אביי ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי וכו'. ועיין ברשב"ם שם ובתוספות שם, ד"ה עדי, שנדחקו לפרש למה צריך זמן כלל לשיטת ר' אלעזר אם יש לפנינו עדי מסירה. וביד רמה במקומו פירש שאפילו לר' אלעזר אם אין בגט זמן כלל פסול לכתחילה, וכסתם משנתנו כאן פ"ט מ"ד, וכנראה שהוא סובר שלא חלק ר"א על אין בו זמן, עיין בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בב"ב שם, ושלא כרשב"ם ותוספות ב"ב הנ"ל. ומתוך מקומה של התוספתא כאן ברור שהיא משלימה את סתם משנתנו, ואומרת אפילו 4 כן גרס הרב המגיד בפ"א מה' גירושין סהכ"ו גם בבבלי ב"ב הו"ל. ועיין מ"ש לעיל פ"ו הערה 11. כתוב בו אני היום גרשתיך, דינו כגט שיש בו זמן גמור, וכשר. וכן בר"מ פ"א מה' גירושין הכ"ו: וכן אם כתב היום גרשתיה כשר, שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט (ושלא כאביי בב"ב הנ"ל). ועיין הפירוש בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בב"ב שם.

224-25. ביום שקרע פל' שטרותיו, כשר. וכ"ה בד. ובכי"ע: כתוב בו ביום שקרא פלוני שטרותיו (אצל צוקרמנדל בטעות: שטרותינו) כשר. ובליקוטין הנ"ל: 5 עיין לעיל פ"א, הערה 5. כת' בו ביום שקר' פלוני שטרתיו כשר. וכנראה שגם בכי"ע צ"ל: שקר' (=שקרע) וכו'. ודוגמא זו נראית זרה, וכבר העירותי בכ"מ שאין דרך המשניות והברייתות לתפוס דוגמות מלאכותיות שאין להן טעם. ולפיכך קרוב בעיני שדוגמא זו משקפת מציאות ארצי ישראלית, ובמשנתנו פ"ח מ"ה שנינו: כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשום מלכות מדי וכו' היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכו'. ואמרו בבבלי פ' א': מאי מלכות שאינה הוגנת, מלכות הרומיים וכו', מפני מה תקינו מלכות בגיטין משום שלום מלכות. וכבר הבין רש"י בפירושו למשנה (ע"ט ב') שאין הכוונה לארץ ישראל, אלא הכוונה היא שאם כתבו בבבל למלכות רומי תצא והולד ממזר, במלים אחרות הבבלי נתן דוגמא מארצו, שאם יכתבו שם למלכות רומי הגט פסול. אבל המשנה נשנתה בארץ ישראל, וכוונתה ב"מלכות שאינה הוגנת", במלכות שאינה ראוייה, סתומה. ומסתבר שבימי רבי נשנית משנה זו, בזמן המבוכה במלכות רומי, אחרי הריגת המלך Pertinax, בשעה שפיסקיניוס ניגר הוכרז כמלך רומי ע"י הצבא במזרח האימפריא הרומית באפריל שנת 193 ונהרג ע"י שליחי אסוירוס בסיפטימבר, 6 עיין מ"ש Wilhelm Reush בריאל אינצוקלופידיא של Pauly-Wissova כי"ט ח"א, עמ' 1086 ואילך (1937). והארכתי בזה במאמר מיוחד "דרכי המחקר בטיקסטים עתיקים" שיפורסם אי"ה בקרוב. או אוקטובר, שנת 194. אסוירוס אחרי ניצחונו נהג באכזריות רבה ורצח את תומכי ניגר והחרים את נכסיהם בזמן שהותו בסוריא. 7 עיין מ"ש דיאו קסיוס בסע"ה פ"ח-ט'. לעומת זה התייחס M. Aurelius לתומכיו של A. Cassius בחנינה וברחמים (שם סע"א, פ"ב-ד'). ועיין בס' The History of the Roman World וכו' של H. M. D. Parker עמ' 316, הערה 74. אף כמה ערי הארץ הכירו במלכותו של ניגר, 8 עיין בספרו של גדלי' אלון, תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד וכו' ח"ב. עמ' 96 ואילך. ופשיטא שלאחר תבוסתו היתה נשקפת סכנה גדולה מצד אסוירוס לבעלי תעודות שמנו למלכותו של ניגר. ולפ"ז "מלכות שאינה הוגנת" יכולה להתפרש כמלכות שמעולם לא הוכרה ע"י זקני רומי, מלך שהומלך ע"י החיילים ולא הומלך ברבים, וגט שנכתב במלכותו, ולמניין מלוכתו, הוא גט פסול, ואין הבעל יכול לגרש בו, וכמו שאמרו בירושלמי פ"ח ה"ה, מ"ט ע"ג: ר' יוחנן בשם ר' ינאי עשו את הולד ממזר מפני הסכנה . ר' ינאי שחי בתקופה זו הכיר יפה את המציאות וידע את הסכנה הכרוכה במניין למלכות "שאינה הוגנת". ועיין במאמרים שציין ר"ח אלבק בהשלמות ותוספות, עמ' 405. ולפ"ז מתפרשת גם הברייתא שלנו. אחרי תבוסתו של ניגר היתה סכנה גדולה להחזיק שטרות שבהם מנו למלכותו, ובעלי השטרות קרעו אותם (ובוודאי הלכו לב"ד והחליפו להם את השטרות, כמשנת ב"ב פ"י מ"ו) 9 ובתוספתא שם פי"א ה"ט: נקרע וכו', הוציא פלני שטרו קרוע ובדקנו עדותן של עדים וכו'. ובגט המקושר שנמצא במדבר יהודה ופורסם בס' Les Grottes וכו' (עיין לעיל פ"ו, הערה 39), עמ' 105, מסיים: אחליף לכי שטרה וכו'. ועיין שם, עמ' 109. מיד שנודע להם על נצחונו של אסוירוס. מאורע זה של קריעת השטרות היה ידוע לכולם, 10 והוא הדין אם יכתוב בגט "ביום שקרעו בו בני נהרדעא את כתובותיהם" (בבלי קידושין ע' ב'), כשר. והוא מספיק להכשיר את הגט כגט שיש בו זמן.