תוספתא כפשוטה על גיטין ז:ה

119-20. דבר אחר, הלכה וניסית לאחר, והיו לה בנים הימנה, ומת, כשהיא חוזרת לזה שנאסרה עליו, לא נמצאו בניו של ראשון ממזרין וכו'. וכ"ה בספרי ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי היא תשובת ר"ע הראשונה. ובירושלמי הנ"ל: הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפלוני והלכה וניסית לאחר, וילדה ממנו בנים, ומת, והלכה וניסית לאותו [האיש שנאסרה עליו], לא נמצאו בניה מן האחרון ממזירין. מילתיה אמרה שאין גירושין מתירין מה שאסר הראשון. הרי לך שבירושלמי ראו שיש כאן מחלוקת המקורות, ולשיטה אחת אם נישאת לאחר בגט זה, ומת השני, או גירשה, הותרה לאותו האיש שנאסרה, כשיטת התוספתא לעיל והברייתא בבבלי, וכשיטת ר' ירמיה לעיל בירושלמי (עיין מ"ש לעיל שורה 5–7, ד"ה ובירושלמי). אבל מן הברייתא שלנו יוצא שאין מיתת השני, או גירושיו, מתירין את האשה לזה שנאסרה עליו. ובבבלי פ"ג א' פירשו שיש הבדל בין "חוץ" לבין "על מנת", ותשובה אחת היא לשיטה שבחוץ פליגין, ותשובה אחרת היא לשיטה שבעל מנת פליגין עיי"ש. ובחי' הרמב"ן פ"ב א' מפרש שבתרתי פליגי ר' אליעזר וחכמים (כלומר, בין באומר "חוץ מפלוני" ובין באומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני"), ואעפ"י שבסוגיית חתלמוד (פ"ג א'-ב') משמע שפליגי או בזו, או בזו, כ"ה סברת רבנן בתראי "ומסברא דנפשייהו אמרי הכי". ועיין בחי' הרשב"א פ"ג ב', ד"ה אלא בעל מנת, שכתב לפרש כן, אלא שדחה את הדברים מחמת הדיוקים שבבבלי (אבל הרמב"ן יישב אותם). ועיין במאירי במקומו, אלא שהוסיף שרוב הפוסקים חולקים "וכן עיקר". וכבר ראינו מן הירושלמי שאומר במפורש שיש כאן מחלוקת בין המקורות.

221-22. ר' שמעון בן לעזר אומ' הלכה וניסית לאחר, וגירשה, ואמ' לה הרי את מותרת לכל אדם, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון וכו'. בכי"ע חסרה ברייתא זו כאן, וישנה לעיל שורה 12–13, בכל הנוסחאות. ונראה שהעיקר כלפנינו, ועיקר מקומה כאן בסוף הויכוח (ולעיל באה שלא במקומה), וכן מוכח מן הבבלי פ"ג ב'. ור' שמעון בן אלעזר חולק על הברייתא שלעיל, וסובר שנישואין מפסיקין.