תוספתא כפשוטה על גיטין ז:ח

127-28. גט שיש בו מחט, או תלוי, מגופו, פסול, שלא מגופו, כשר. אם החזירו מלמטה, אפי' בגופו, כשר. בד, כי"ע וליקוטין 11 עיין לעיל פ"א, הערה 5. הנ"ל: גט שיש בו מחק וכו'. וכ"ה להלן ב"ב פי"א ה"י אף בכי"ו (לעניין שאר שטרות), וכ"ה בירושלמי כאן פ"ט ה"ח, נ' ע"ג, וכן מעתיקים כל הראשונים שנביא להלן, וכן במגיד משנה פ"ד מה' גירושין הט"ו בשם התוספתא והירושלמי. ובה"ג ד"ו ע"ט ע"ד: והיכא דכת' גיטא כהילכת' באתואתיה, ואית ביה גיהטא, 12 עיין בבלי ברכות נ"ו א' ובמלונו של Macuch ללשון מנדעית, ערך גהט, ופירושו שיש בו גרד. ומטעם זה לא שיניתי בכי"ו את המלה "מחט" מחמת האפשרות שצ"ל שם: "גוחט" (ונתחברה הגימי"ל והוי"ו למי"ם), עיין ערוך ערך גחט. וכן (גיחטא) בה"ג ד"ב שנביא להלן בפנים. וכן מעתיק בשמו באו"ז ח"א סי' תש"כ שנביא להלן בפנים. או מחקא, או טישטשתא, ומפיק תתאי (עיין להלן) בזמן, 13 בתוספתא ב"ב פי"א ה"ב: גופו של שטר ביום פלוני וכו'. ועיין גם שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ל"ה ועוד. ובתשב"ץ ח"ב סוף סי' פ"ד כתב: שכתבת מניינא על המחק וכו', ומניינא אינו מהטורף . ועיין ב"י טאה"ע סי' קכ"ג, ד"ה ותורף. ועיין מה שהאריך בפרי חדש אה"ע סי' קכ"ה ס"ק כ', ד"ה ולעניין זמן. ועיין בשו"ת הרמ"א סי' קכ"ח. בשמו, בשמה, פסול, ובשאר גיטא כוליה כשר. ובה"ג ד"ב, עמ' 330: והיכא דכת' גיטא כהילכת' באותותיה, ואית ביה גיחטא, או מרוקא (כנראה שצ"ל: מחקא), או טשטשתא, ומפיק תתאי בזמן, בשמו, ובשמה, או בעדים, או אפכן אתוותיהו , 14 כלומר, שסרס את סדר האותיות, כגון שכתב "מצח" במקום "צמח". ומ"ש בספרי יוונית ויוונות, עמ' 208, הערה 238, שהכוונה להיפוך האותיות ממש, כמו שהיו נוהגים בקמיעות, היא השערה רחוקה. פסול, ובשאר גיטא כוליה כשר. ואשר לדיבור "ומפיק תתאי" כתב ר"א הילדיסהיימר במקומו (הערה ק"ב): ואולי "מפיק" כמו "מנפיק" מלשון הנפק, דהיינו אף אם נתקיימו המחקים עכ"ז בתורף, פסול, כדעת ר' סעדיה והגאונים, עיין חידושי רשב"א פרק המגרש. פירוש זה הוא בלי ספק נכון, ו"מפיק תתאי" פירושו שמוציא למטה (=מְהַנְפֵק למטה), מקיים למטה את התיקונים, מ"מ אם המחק בזמן, בשמות וכו', הגט פסול, כדעת ר' סעדיה (עיין אוה"ג, עמ' 188). וכן מפורש בתשה"ג שערי צדק צ"ב ע"א סי' מ"ג: ומהנפק בזמן, בשמו, ובשמה, פסול, וביתר הגט כולו כשר. והנה מפורש בה"ג שאם היה מחק, או גרר, בגופו של גט, אפילו קיום אינו מועיל, כשם שאנו מחמירים, עיין בתוספות פ"ד ב', ד"ה אם, ובשו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף י"ט. ואשר לתוספתא כאן, כתב באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תש"כ: תניא בתוספתא פ' בתרא דמכילתין גבי (צ"ל: גט) שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול ושלא מגופו כשר, כך היא שנויה הברייתא בשני תוספתות שלפני, ואינו מסיים בהם ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר, אבל בתוספתא דבבא בתרא פ' בתרא תניא שטר שיש בו מחק וכו', ומסיים התם ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר, וכו', והיינו דקתני מגופו פסול פי' מורי רבי' אבי העזרי היינו עיקרו של גט, דהיינו תורף, וכן תורף של שאר שטרות. ומורי רבי' אבי העזרי זצ"ל כתב נמי בהאי גיטא דמסיים בה ואם ההזירו למטה אפי' מגופו, כשר, ויש לי ללמוד ממנה דבטופס הגט ושאר שטרות לא החזירו למטה אפ"ה כשר. ובה"ג כתב והיכא דכתב גיטא, ואית ביה גיחטא, או מחקה, או טפט את (צ"ל: טשטשת) בתורף, הגט פסול, ובשאר (כלומר בשאר הגט) כשר וכו', ועיי"ש שציין לפסק הר"מ בפ"ד מה' גירושין הט"ו. ושוב הביא שם בשם ר' דוד בר' קלונימוס חילוק בין תיקון טעות סופר ע"י פליטת הקולמוס, לבין תיקון טעות מדעת עיי"ש, והיא מתוך תשובתו להראבי"ה, עיין מרדכי פ"ט סי' תמ"ה. ועיין בשבה"ל (הסגלה של רמ"ז חסידה חס"ה, עמ' 190, ועיי"ש חס"ז, עמ' 195) מ"ש בשם הראבי"ה. וקיצור מן האו"ז בהגהות אשרי כאן פ"ב סי' כ"ד. נמצאנו למדים מעדותו של בעל או"ז שבשתי תוספתות שהיו לפניו חסר הסיום כאן "ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר", וממילא אין כאן סתירה לשיטת הגאונים ורב סעדיה. ואפילו מן הגירסא שלפנינו אין סתירה לדבריהם שכ"ה דרך התוספתא להעתיק הלכות שלמות, אע"פ שחלק מהם שייך רק למקום אחד. תדע לך שהוא כן שהרי להלן בתוספתא ב"ב בנוסח ד וכי"ע קיים סיום זה (לעניין שאר שטרות), כמו שהיה שם גם לפני בעל או"ז הנ"ל. אבל בכי"ו שם הסר הסיום, וכן בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ל"ה (השני), ח"ב סי' רנ"ד 15 בתס"ר ח"ב, עמ' 150, בטעות: סי' ת"ד. (=מיוחסות סי' ק'), ח"ג סי' ת"ל, לא העתיק את הסיום מתוספתא ב"ב. אמנם במיוחסות סוף סי' צ"ה העתיק גם את הסיום משם, אבל מסתבר שעשה כן ע"פ העיטור, שכ"ה כותב בחידושיו לב"ב קס"א ב' (רל"ט ע"ב מן הספר): ועוד דבהדיא שנינו בתוספתא דמכילתין בפרק בתרא וכו', מגופו פסול, ושלא מגופו כשר. ומצאתי בספר העיטור שמסיים בה בגרסת התוספת' 16 לפנינו בעיטור (ח"א מאמר ח' קיום טופסין, הוצ' רמא"י, ל"א ע"ד): גט שיש בו מחק וכו', אבל מתוך דבריו שם מוכח שמדבר גם בשאר שטרות. ואם ההזיר למטה אפי' מגופו כשר, אע"פ שלא מצאתיה כן בספרים שלנו . ובחידושי הרשב"א כאן פ"ד ב', ד"ה תוספתא, וממנו בנ"י שם, עמ' רכ"א, ובר"ן פ"ט סי' תקנ"ה, מביא את התוספתא מגיטין ( גט שיש בו וכו') עם הסיום. ומכאן שהסיום נודד ממקום למקום, ואין להסתייע ממנו, ויתכן שעיקר מקומו רק לעניין שטרות, אבל בגט אינו מועיל קיום בתורף. ועיין מה שהאריך בזה בחקרי לב אה"ע סי' מ"ט, קי"ג ע"ג ואילך, ועיי"ש קי"ז ע"ד. ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ת"ל הנ"ל כתב: מגופו פסול, שלא מגופו כשר, כלומר אם אותו מחק, או תלוי, שיש שום צורך לגופו של אותו תלוי, או לאותו מחק, אין למדין ממנו, אלא רואין אותו כאילו אינו, הא לפסול את השטר בכך לא וכו'. ועיין גם בח"ב סי' רנ"ד הנ"ל וביבין שמועה להרשב"ש (תיקון סופרים) נ"ו ע"ב, ד"ה גרסינן. ועיין במ"מ פכ"ז מה' מלוה ולוה ה"ח ובמאירי ב"ב קס"א ב', עמ' 669, ובהערות הר"א סופר שם. ובשו"ת הגאונים הקצרות סי' צ"ז: גט אשה שטעה בו הסופר, ותלאו לאותו הטעות ביני שיטי, מה הדין, כשר, אי לא. תשובה. לא עדיף גיטא מספר תורה, דאמרינן הלכתא תולין את השם (מנחות ל' ב'), הילכך לא מיפסיל גיטא בהכי. ועיין בגיאוניקה של הר"ל גינצבורג ח"ב, עמ' 98. ולא נתפרש אם הטעות היתה בתורף, או בטופס. ובתשובות הגאונים שפרסם ר"ש אסף במדעי היהדות ח"ב סי' ע', עמ' 115: ונשאל רב נסים ז"ל היכא שיש בגט זכירת זמן שני פעמי' וכו', וכן אם היו שם האיש ושם האשה בגט נזכרין שתי פעמים וכו', כדגרסי' בתוספת' גט שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו כשר, ואם החזירו מלמטה, אפי' מגופו כשר וכו', עיי"ש שמזכיר עוד הפעם את התוספתא. והובאה התשובה בעיטור ח"א מאמר ח' קיום טופסין, הוצ' רמא"י, ל"א ע"ד, ובכמה מן הראשונים שציינתי לעיל (וע"פ רוב בשם העיטור). ועיין גם בהגהות מרדכי כאן סי' תס"ז ובתשב"ץ ח"א סי' מ"ה. ועיין בבלי ב"ב קס"א ב' ובראשונים שם ובירושלמי שם פ"י ה"א, י"ז ע"ג, ומ"ש בנתיבות ירושלים שם, מ"ב ע"ב-ע"ג.