תוספתא כפשוטה על כתובות ד:טז

152-53. גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו וכו'. ירושלמי יבמות פ"ד ה"א, ה' ע"ג, ב"ב פ"ט ה"א, ט"ז ע"ד, בבלי שם קמ"ב א'.

254. החזירו הכל, ומתו בניו, והפילה אשתו וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: החזירו הכל, אחר כך מת הבן, או שהפילה וכו'. וכן בבבלי ב"ב הנ"ל בכ"י פריס (עיין דק"ס שם, עמ' 385, הע' א'): החזירו הכל, ואח"כ מת וכו'. ומכאן ברור שהכוונה היא שמתו בניו אחרי שהחזירו וכו'. אבל בבבלי הנ"ל בהוצאות שלנו, בשאר כי"י ובראשונים: החזירו הכל, ואח"כ שמעו שמת בנו, או שהפילה אשתו וכו'. ובר"מ ספ"ב מה' זכיה ומתנה: גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ושמעו שעדיין לא מת, או שיש לו בן וכו', החזירו כולן, ואח"כ שמעו שמת, ששמועה ראשונה אמת היתה , ובראשונה מת, או מת בנו מקודם וכו'. וכן מעיד במגיד משנה שם: גר שמת וכו', זה נמצא בספרי המחבר 100 כ"ה בד"ק ובד"ו. ובד"ח נשתבש: בספרי במדבר ! וכו', ובפ' מי שמת וכו', ואח"כ שמעו שמת בנו, פי' שכבר היה מת וכו'. אמנם דברי הרב המגיד קשים מאד, ואין ספק שהר"מ כיוון להמשך התלמוד בבבלי שם: איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת, ואח"כ שמעו בו שמת, כמו שמעתיק הריטב"א שם, אלא שהריטב"א פירש שהכוונה לעובר, ופירש בדרך אחרת לגמרי. אבל הר"מ פירש שהכוונה לגר, וכמו שפירש הגר"א בחו"מ סי' ער"ה ס"ק ל', אות כ"ט, ושער מדעתו שהר"מ גרס בבבלי: איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת, ומת (לפנינו: ולא מת ואח"כ מת), כלומר, שאח"כ שמעו שבאמת מת הגר מכבר, והשמועה הראשונה היתה אמת (והיא כעין גירסת הריטב"א), ותפסו את הפשוט ביותר, והוא הדין להפילה ומת הבן, עיי"ש. ובתוספ' רי"ד שם קמ"ב ב', ד"ה האומר, פירש גם את הגירסא שלפנינו: האי "ולא מת ואח"כ מת" אשמעו קיימי ששמעו בו שמת והלכו והחזיקו בנכסיו, ושמעו שלא מת ושקר היתה השמועה הראשונה ונרפית החזקה בידם, ואח"כ שמעו ונתברר להם כי מת בעת החזקה, והשמועה הראשונה היתה אמת וכו'. ולפ"ז אפשר לפרש גם את הברייתא שבבבלי בשיטה זו כמו שפירש בתורת חיים, עיין באו"ש פ"ב מה' זכיה ומתנה הי"ח. ועיי"ש שהעיר גם על הירושלמי יבמות הנ"ל שמפורש בו "החזירו הכל, ואח"כ מת הבן". 101 והירושלמי שם הובא בחי' הרמב"ן ב"ב קמ"ב א'. ועיין מ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 77.

354-55. המחזיק בשניה זכה, בראשונה לא זכה. ובירושלמי יבמות הנ"ל: כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה. וכע"ז בב"ב שם. ובבבלי הנ"ל: החזיק בשניה קנה, ובראשונה לא קנה. ושאל שם התלמוד: ואי סלקא דעתך עובר לא קני, למה להו אחזוקי בשניה, הא אחזיקו להו חדא זימנא. וברור מתוך הקושיא שהם פירשו את הברייתא שאם החזיק המחזיק שנית קנה, ואם לא החזיק אלא בראשונה לא קנה, ובאדם אחד עסיקינן. ברם בכי"מ, כי"ר א' וב' וכ"י קהיר חסרה לגמרי שאלת התלמוד: ואי סלקא דעתך וכו'. וכן מוכח גם מן הראשונים. והשאלה מובנת מאליה, שלמ"ד עובר לא קנה למה לא קנה המחזיק בראשונה, ובאנשים שונים עסיקינן, ועיי"ש גם ברבינו גרשום ובפי' הרא"ם (בשטמ"ק) ועוד. ולמ"ד שבירושה הבאה מאליה זכה העובר ממילא הרי דברי הברייתא פשוטים. ולמי שסובר שאף בירושה לא קנה, כל זמן שלא נולד, תירצו בירושלמי יבמות הנ"ל שמשום ייאוש אתינן עלה, שהרי רוב נשים אינן מפילות, ולכשתלד כו"ע מודים שהוולד יזכה בהם, ולפיכך כשהחזירו הראשונים כבר נתייאשו. ולפי הבבלי שם בשעה שזכו הראשונים "רפוי מרפיאן בידייהו", ורבו בה הפירושים, עיין בר"ג, ברשב"ם, ביד רמה, במאירי, עמ' 593, ובשאר ראשונים במקומו. ועיין מ"ש באו"ש ספ"ב מה' זכיה ומתנה הנ"ל.