תוספתא כפשוטה על כתובות ה:ט

142-43. מותר מזונות שלו, ומותר בלאיות שלה. וכ"ה בד וברשב"א הנ"ל. ובכי"ע הסדר הפוך, והיא היא. ובירושלמי פ"ה סהי"ב, ל' ע"ב (בכי"ל): ר' חייה בשם ר' יוחנן הותירה מזונות שלה, הותירה בליות שלו, הותירה בליות שלה. והמגיה מחק את המלים "בליות שלו הותירה". ולא תיקן כהוגן, וצ"ל שם: הותירה מזונות שלו , הותירה בליות שלה, כפי שמוכח מירושלמי שם רפי"א, ל"ד סע"א. וכן בבבלי ס"ה ב': ת"ר מותר מזונות לבעל, מותר בלאות לאשה וכו', אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נידתה, כדי שלא תתגנה על בעלה. ועיין רש"י, ד"ה מותר מזונות, ומ"ש בח"ד. ובתוספ' רי"ד פירש: פי' אם נתן לה מזונות מרובים, כדתנן וכו' אבל במכובד הכל לפי כבודו. ועיין מ"ש לעיל, שו' 39–40, סד"ה ובמשנתנו הנ"ל.

243. העשיר עולה עמו, העני אין יורדת עמו. רשב"א בשטמ"ק הנ"ל. ובבא זו מבארת את משנתנו ספ"ה: במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו. ופשיטא שאפילו היה עני והעשיר, כופין אותו לפרנס לפי עושרו (עיין בלשון הר"מ פי"ב מה' אישות הי"א), ואם היה עשיר וכבר הורגלה במזונות מרובים והעני, אינה יורדת עמו, 39 ועיין בס' הפלאה ס"ה סע"א מ"ש על שיטת הרמב"ן. ושוב כתב שם: ותו קשה לי, דא"כ בר"פ המדיר דפריך אי דלא ספקה היכא מצי מדיר לה, ה"ל לשנויי בעני והעשיר , דכיון שהיה עני בשעת הנדר לא היה מחוייב ליתן לפי כבודו, והיתה מספקת במעשה ידיה, חל הנדר. מיהו בזה י"ל דא"כ באמת אין הנדר חל אח"כ, כיון דנתחייב לפי כבודו, ואינה מספקת וכו'. וכדבריו מפורש בתוספתא כאן. ויטרח ויעלה לפי הרגלה, או שתהא מגלגלת אתו בביתו אם אינו יכול להמציא לה לפי הרגלה. ועיין ירושלמי פ"ה ה"ו, ל' ע"א, בבלי מ"ח א', ס"א א'.

344. מעשה בבתו של נקדמון בן גוריון וכו'. וכ"ה בבבלי ס"ו ב'. ובירושלמי ספ"ה, ל' ע"ג: מעשה במרים בתו של שמעון 40 בבבלי תענית כ' א': תנא לא נקדימון שמו, אלא בוני שמו. ובפירוש על התורה של מנצור אלדמארי סוף ויקרא (לפי הנספח לקטעים מפירושו, הוצ' קאהוט, ניריורק 1898, עמ' V) לכך נקרא שמו נקדימון, ויוסף היה שמו (כלומר, יוסף בן גוריון!). בן גוריון וכו'. ובאיכה רבה פ"א מ"ח (לפסוק על אלה אני בוכיה): מעשה במרים בתו של נקדימון וכו'. וכ"ה בפסי"ר פכ"ט-ל', הוצ' רמא"ש, ק"מ ע"א.

444-45. שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב בכל יום לקופת בשמים. וכ"ה בירושלמי ובאיכה רבה הנ"ל. ובכי"ע: לקופת 41 אצל צוקרמנדל בטעות: וקופת בשמים. וטעות זו הכשילה את מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, סוף עמ' 494. בשמים של יום. ובפסיקתא רבתי הנ"ל: ובאתה אצל ר' צדוק ופסק לה מכ"ה ליטרות של כסף לקופות בשמים למזונותיה וסאתים יין לתבשילה בכל שבת ושבת (עיין להלן). ובבבלי הנ"ל: שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום . ועיין מ"ש להלן, שו' 45, בשם ילקוט אבות כ"י.

545. ולא היתה אלא שומרת יבם. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. וכן בפסיקתא הנ"ל: שהיתה שומרת יבם. אבל בבבלי ובאיכ"ר הנ"ל לא נזכר שהיתה שומרת יבם. ובבבלי ס"ה א' אמרו על כלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדירה מערב שבת לערב שבת. ועליה אמרו: תנא שומרת יבם היתה. ובירושלמי פ"ה הי"ג, ל' ע"ב, ספרו כע"ז על מרתא בת בייתוס, ולא הזכירו שהיתה שומרת יבם. ועיין גם איכ"ר הנ"ל סי' מ"ז. ובאבות דר"ן נו"א פ"ו, ט"ז ע"א: אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב, ודינר צורי של זהב היה יוצא בה מערב שבת לערב שבת לציקי קדירה, ושומרת יבם היתה . ובילקוט אבות כ"י (הוספ' א' לאבות דר"ן בהוצ' שכטר, עמ' 138): אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב, ושנים עשר אלפים דינרי זהב היתה מוציאה מערב שבת לערב שבת בבשמים לפסיפוך 42 צ"ל: לסיפוק, עיי"ש ט"ז סע"א, הע' נ"ז. ועיין להלן בפנים. קדירה, ושומרת יבם היתה, וחמיה נקרא בן כלבא (הכוונה כנראה לכלבא בן שבוע) וכו'. ובפירוש אלדמארי הנ"ל (לעיל, הערה 40): אמרו על בתו של נקדימון בן גריון אשת בן ציצית הכסף 43 עיין בהערת שכטר לאבות דר"ן פ"ו, ט"ז ע"א הנ"ל, סוף הע' נ"ו. שהיתה מטתו מוצעת שנים עשר' אלפים דינרי זהב טהור, ומאה דינרי זהב היו לה מערב שבת לערב שבת לסיפוק 44 עיין לעיל, הע' 42. הקדירה וכו'. ולא נזכרו שם לא בשמים ולא שומרת יבם.