תוספתא כפשוטה על כתובות ה:ח

139-40. המשרא את אשתו על ידי שליש, כולם במדה האיטלקי. וכ"ה (בשינויי כתיב) גם בכי"ע. ובתוספ' רי"ד ס"ד סע"ב: תניא בתוספתא בפרק הבוגרות המשרה את אשתו ע"י שליש וכו', וכולן במדת איטלקי. וממש כעין זה לעיל, שו' 36, ד"ה המורדת, עיין מש"ש. ואף כאן בד: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחו' לה מקביים חטין, או מארבע קבין שעורם, וכולם במדה האיטלקי. והשלים הסופר את כל הפיסקא של משנתנו פ"ה מ"ח. ובתוספות רי"ד הנ"ל אין לדעת אם היתה לפניו הגירסא בתוספתא כמו שהעתקנו לעיל מדבריו שבגליון הש"ס (והוא ממש כלעיל, שו' 36, בכי"ו), או שהיתה לפניו בתוספתא כגירסת ד, ורבינו בעצמו קיצר. ובשטמ"ק ס"ה א' העתיק בשם תוספות רי"ד: תוספתא המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין וכו' כולם במדת האיטלקי וכו'. ובמשנתנו הנ"ל נזכרו מדות חיבש (קב, חצי קב) ומדות הלח (חצי לוג שמן) ומשקל (מנה דבלה), ופירשה התוספתא שכולן במדה האיטלקית. ואמרו במשנת כלים פי"ז מי"א: ויש שאמרו במדה דקה. מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי, זו מדברית. ולפי התוספתא שעורי המשנה הם במדות הקטנות ביותר. ואשר ל"מנה דבלה" אמרו במשנת שביעית פ"א מ"ב: ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי, ועיין בר"ש שם. ועיין בבלי עירובין פ"ג א', פ"ג ב' ("האוכל במדה זו"), וכאן ס"ד ב', ובאוה"ג שם, עמ' 197, ובברכי יוסף או"ח סי' קס"ח (בשיורי ברכה).

240. אפי' נדה, ואפי' חולה, ואפי' שומרת יבם. וכ"ה בד ובכי"ע ובתוספ' רי"ד הנ"ל (אלא ששם נשמט "ואפי' חולה"). וכנראה שהמלים "אפי' נדה" הן באשגרה מלעיל, שו' 39, והתוספתא מלמדת שאפילו חולה שאוכלת מעט, ואפילו שומרת יבם (עיין לעיל רה"ב, שו' 18 ואילך) שמן הדין אינה אוכלת עמו, ולא פשע כלום בזה שהשרה אותה ע"י שליש, נותן לכולן כשיעור ששנו במשנתנו.

340-41. נתן לה כוס, חבית, וקדירה, פך, נר, ופתילה. תוספ' רי"ד הנ"ל, ס' יחוסי תו"א כת"י ערך יהודה איש כפר נבורייא, ריטב"א ס"ד ב', ד"ה נכנסה (ובשטמ"ק שם בשמו), ר"ן פ"ה סי' רפ"ו, נ"י ס"ד סע"ב (אשי ה' צ"ז ע"ג), מ"מ פי"ג מה' אישות ה"ג. ובמאירי, עמ' 274: ונשוב לביאור משנתנו, והוא שנותן לה גם כן כלי אכילה ושתיה. ולא היה כן במשנה לפני רבינו, אלא הוא באר את המשנה והוסיף עליה, והעתיק את לשון הר"מ בפי"ג מה' אישות ה"ג הנ"ל. ועיין ירושלמי פ"ה הי"ב, ל' ע"ב, ומ"ש בבאורי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' נ"ו אות ח'.

441-42. יין אין לה, שאין נשותיהן של עניים שותות יין. כל השיעורים שנשנו במשנתנו, ולעיל כאן, הם רק בעניים, וכמו שפירשה המשנה בסוף פירקין: במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו. ובוודאי שלפי פשוטה של משנתנו הכוונה לבעל שהוא עני, 36 ולא לאב, עיין בתוספות הרא"ש ס"ה א' ובריטב"א שם. וכמו שאמרו כאן: שאין נשותיהן של עניים וכו'. והביאו תוספתא שלנו בס' יחוסי תו"א הנ"ל, תוספות רי"ד הנ"ל (לפי שטמ"ק), 37 בתוספ' רי"ד שבגליון הש"ס ס"ד סע"ב נשמטו כמה מלים. רשב"א (בשטמ"ק) ס"ה א', ד"ה הא, ריטב"א שם, סד"ה ת"ר. והברייתא שלנו גם בירושלמי פ"ה הי"ב, ל' ע"ב, ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי רפי"א. אבל בבבלי ס"ד סע"ב: אלו יין לא קתני (כלומר, במשנתנו), מסייעא ליה לר' אלעזר, דאמר ר' אלעזר אין פוסקין יינות לאשה (כלומר, לשום אשה, אפילו עשירה) וכו', רגילה נותנין לה לציקי קדירה. ולפ"ז אין הבדל בין אשת עני לאשת עשיר, אלא ברגילה ואינה רגילה, ואם אינה רגילה אפילו לאשת עשיר אין פוסקין. ואע"פ שאין סתירה מכאן לדברי הבבלי, שהרי סתם נשותיהן של עניים אינן רגילות ביינות לציקי קדירה, מ"מ מוכח שהבבלי לא ידע מברייתא זו. ואף בירושלמי הנ"ל, הסיקו שהכוונה ליין לתבשילה, עיי"ש. ובירושלמי פי"א ה"א, ל"ד סע"א: אשת איש אין לה יין, אלמנה יש לה יין.

542. כר אין לה, שאין נשותיהן של עניים ישנות על כר. במשנתנו פ"ה מ"ח: ונותן לה מיטה מפץ ומחצלת. ובבבלי ס"ה א': ת"ר אין נותנין לה כר וכסת. משום ר' נתן אמרו נותנין לה כר וכסת וכו', כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחא דידה, ת"ק סבר אמר לה כי אזילנא שקילנא להו, וכי איתינא מייתינא להו בהדאי, ור' נתן סבר אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא. וכבר נתקשו הראשונים למה לא יתן לה, והרי עולה עמו ואינה יורדת עמו, עיין בשטמ"ק בשם הרשב"א, בתוספות הרא"ש ובריטב"א שם. ופירשו הר"י מיגאש (לפי מאירי, עמ' 274, בשם גאוני ספרד) והראב"ד (לפי הרשב"א והריטב"א הנ"ל) שהמחלוקת הוא בכר יתירא (מחוץ לכר אחד שמגיע לה). אבל הרשב"א והריטב"א הנ"ל השיגו על פירוש זה מן התוספתא כאן, עיי"ש. ובירושלמי פ"ה הי"ב, ל' ע"ב: ר' יוסי אמר כר אין לה, שאין נשי העניים ישינות על הכר. והמלים "ר' יוסי אמר" אינן בגוף כי"ל והוסיפן המגיה בגליון, ואף הרשב"א (בשטמ"ק) לא העתיקן, 38 אבל אפשר שקיצר את לשון הירושלמי, והשמיט את השם. ואינן בשום נוסח של התוספתא. בכל אופן ברור שהברייתא שהביאו בבבלי היא ברייתא בבלית ("משום ר' נתן אמרו") ולא היתה ידועה בא"י.