תוספתא כפשוטה על כתובות ו:א

11-2. מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו, והבנות ניזונות ומתפרנסות. פיסקא ממשנתנו פי"ג מ"ג וב"ב רפ"ט, 1 ולהלן, שו' 4–5, ד"ה סוף דבר, נעמור על סמיכות הברייתות למשנתנו כאן, עיי"ש. ובשתיהן חסרה המלה "ומתפרנסות". וברשב"ם ב"ב קל"ט ב': והבנות יזונו מזונות ופרנסת נישואין וכו'. ובאו"ז ב"ב רפ"ט סי' ק"נ: "ורישא דקתני בנכסים מרובים הבנים ירשו והבנות יזונו כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל, כלום (צ"ל: כלומ', כלומר), כל הנכסים בחזקת ירושת בנים, 2 עיין יד רמה, רמב"ן, רשב"א וריטב"א, ועוד, ב"ב קל"ט ב'. ועיין תוספות רי"ד כאן ק"ח ב'. ואין לבנות עליהם כי אם מזונות, והא דפי' בקונטרס מזונות ופרנסת נישואין אין נראה, דמה ענין פרנסת נישואין אצל מזונות, בכל מקום שמזכיר מזונות בתלמוד היינו אכילה ושתיה ובנות, 3 ברור שצ"ל: וכסות, כהגהת המו"ל, ולא כמו שהגהתי בבאורי להלכות הירושלמי להר"מ, נ"ג סע"א, אות מ'. אבל פרנסת נישואין היינו בכלל עישור נכסים, כדאמרי' בפ' מציאת האשה (ס"ח א') וכו', הא ניזונות ומתפרנסות קתני, מאי לאו אחד פרנסת הבעל ואחד פרנסת עצמה. לא אידי ואידי בפרנסת עצמה, ולא קשיא הא באכילה ושתיה, הא בלבושא וכיסויא , אלמא מזונות לחוד ופרנסת הבעל לחוד, ועוד, הלא הבנות אינן ניזונות אלא עד שיבגרו ואפי' לא נישאו, נמצא שאין פרנסת נישואין בכלל מזונות עכ"ל. מיהו כדברי רבינו שמואל זצ"ל קיימא לן, דתניא להדיא בתוספתא דכתובות, כדפרי' לקמן". והביא בעל או"ז (להלן שם סי' קנ"ד, כ"ג ע"ב) את כל התוספתא שלנו עד סוף ה"ג, והסתייע ממנה שפרנסת הבעל בכלל מזונות הבנות, עיין מ"ש ע"ז להלן. ודברי הריב"ם ברורים שבכל מקום שמזכיר בתלמוד מזונות (והיינו מזונות האשה והבנות) אף כסות בכלל. והוא משיג על הרשב"ם שכלל גם פרנסת נישואין בתוך מזונות, והרי בוודאי שמזונות לחוד ופרנסת נישואין לחוד, ומביא ראיה ממסיכתין (ס"ח א') שניזונות לחוד ומתפרנסות לחוד, ואעפ"י שאח"כ דחו שמתפרנסות פירושו "בלבושא וכיסויא" הכוונה היא ללבושא וכיסויא לשם נישואין, וכמו שאמרו (בבלי נ"ב ב'): דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה, וזו היא פרנסת עצמה, בלשון המשנה (פ"ה מ"ב: לפרנס את עצמה). ולא אמר שמואל שם שלפרנסה שמין באב אלא בנדונייא, שפעמים עשיר קמצן עינו צרה בהתנו ואינו רוצה ליתן לו נדוניא גדולה, אבל ביחס למלבושי הבת כשהגיעה לפרקה, חזקה שאין אדם עשיר מקמץ בבגדי בתו שהגיעה זמנה להנשא, ולפיכך אף לשמואל שמין את הנכסים. וכן בתוספות ב"ב רפ"ט, קל"ט ב': מה שהזכיר רשב"ם בהדי מזונות פרנסה אין נראה לריב"ן , 4 צ"ל: לריב"ם, כמפורש באו"ז הנ"ל וברשב"א שנביא להלן. דהא מזונות היינו אכילה ושתיה, ופרנסה היינו מלבושין וצרכי הנשואין, ותרי מילי נינהו, כדאמר וכו', וקתני נמי הבנות נזנות ומתפרנסות וכו'. ואף כאן הכוונה למלבושין של הנישואין ושאר צרכי הנישואין, שהרי הרשב"ם לא הזכיר מלבושים כלל אלא פרנסה. כללו של דבר, לא מצאנו רמז בדברי הריב"ם שהיתומים אינם חייבים בכסות הבנות מחמת תנאי כתובה, ואדרבא לפי תיקון המו"ל שהוא קרוב לוודאי, 5 עיין לעיל הע' 3. הרי מפורש שם שכסות הבת היא בכלל מזונות, והיתומים חייבים גם בכסות הבנות כשם שחייבים במזונות, וכל ההשגה נגד הרשב"ם היא שהזכיר פרנסת נישואין בכלל המזונות. אבל הרמב"ן (הובא בריטב"א כאן נ"ב ב') הבין בדברי הריב"ם 6 ושם בשם התוספות שהביאו בשם ר"י, ואין ספק שהכוונה לריב"ם. שאין כסות הבנות בכלל מזונות, עיי"ש שתמה עליו מכמה מקומות. וכן בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' קט"ז: דעו כי יש מחלוקת ישנה, ואמרו משמו של רבינו שמואל ז"ל שהמלבושים וצרכי הנישואים בכלל מזונות. ור' יצחק בר מרדכי ז"ל כתב שאין בכלל מזונות אלא מאכל ומשתה, אבל המלבושים והנדוניא פרנסה מיקרו, ובכלל פרנסה הן. ועיין גם בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' ק"ח. ואף רבינו העתיק מדברי התוספות בב"ב הנ"ל (שהרי הרשב"ם לא הזכיר מלבושים כלל), והבין את שיטת הריב"ם כדעת הרמב"ן הנ"ל, והדברים קשים. והרשב"א והריטב"א (וממנו בנ"י) בב"ב ריש פ"ט תפסו בדברי הרשב"ם שאינו מדבר אלא בנכסים מרובים, ואין כאן אלא שאלה של לשון, שהרי למעשה כולי עלמא מודים שיש להן לבנות פרנסת נישואין אם יש להם בעלים. אבל הרמב"ן שם הבין שיש כאן מחלוקת הלכה למעשה, ולדברי הרשב"ם שפרנסת נישואין בכלל יזונו, הרי בנכסים מרובים צריך שיהא מזון י"ב חודש לבנים ולבנות מחוץ לפרנסת נישואין, ופרנסת נישואין ממעטת ממזון י"ב חודש. וכן מפורש בפי' הרשב"ם בגמרא: כדי שיזונו. פרנסה ומזונות. וכן בפירוש המיוחס לר"ג שם: והבנות יזונו מן הנכסים עד שינשאו ונוטלות עישור נכסים. כדי שיזונו אלו ואלו כל סיפוקן בין בפרנסה בין במזונות וכו'. הרי לך מפורש שאם אין בנכסים כדי מזונות הבנות י"ב חודש וכדי פרנסת נישואין, נכסים מועטין הן. ועיי"ש ברמב"ן שחולק על הרשב"ם. ובחי' הרשב"א ברפ"ט, אחרי שפירש את לשון הרשב"ם כמו שהבאנו בתחילת הדבור כאן, הוסיף: ומיהו בירושלמי (כתובות פי"ג ה"ג, ל"ו ע"א. ועיין ב"ב פ"ט ה"א, ט"ז ע"ד) אמרו שהפרנסה ממעטת בנכסים (כלומר, כדברי הרשב"ם לפי הבנת הרמב"ן), אלא שאין לוקחין משם ראיה, שכן אמרו שבעל חוב בין מלוה על פה בין מלוה בשטר ממעטין, ואילו בגמרין (ב"ב ק"מ א') בעיא ולא איפשיטא, ואין ממעטין. ועיין גם ברא"ש שם פ"ט סי' ג'. ומלשון התוספתא כאן ניזונות ומתפרנסות הרי ברור שמדברים בפרנסת נישואין, כמפורש להלן בסמוך: כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות וכו'. ומכאן הוכיח באו"ז ב"ב סי' ק"נ וסי' קנ"ד שאף במשנת כתובות וב"ב פרנסה היא בכלל מזונות, וממילא משמע מלשון הגמרא "כדי שיזונו אלו ואלו" שאף כאן הכוונה שיזונו ויתפרנסו וכו'. ופשיטא שמלשון המשנה עצמה אין שום הוכחה.

22-3. כיצד הבנים יירשו, אין אומ' אילו היה אביהן קיים נותן להם כך וכך, אלא רואין את אחד כאילו הוא אביהן קיים ונותנין להן. המלה "קיים" (השנייה) חסרה בד ובכי"ע (באו"ז הנ"ל יש כאן השמטה קטנה ע"י הדומות), ואפשר שנכנסה לכי"ו בט"ס מלעיל, אבל הכרח אין כאן. 7 שהרי בדמיון אפשר לראות גם את האח כאילו הוא "אביהן קיים". וכוונת הברייתא היא שאם היורשין לא חלקו, והם האחין השותפין שניזונין מתפוסת הבית, אין אומרין אילו היה אביהן קיים היה נותן הרבה מזונות לקטנים והרבה מלבושים לגדולים משום שהיה עשיר (שהרי כל הנכסים היו שלו) ופזרן, אלא רואים את אחד מן האחים (שהוא המפקח על הנכסים) כאילו הוא אביהן ונותנין להן כדרך שהוא נוהג בבניו ובבנותיו. וברייתא זו אינה עניין למשנת ב"ב פ"ח מ"ז ולתוספתא שם פ"ח הי"ח (ושם מדברים ברוצין לחלוק, ובהוצאות הנישואין).