תוספתא כפשוטה על כתובות ו:ב

14-5. כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות, אין אומ' אילו היה אביהן קיים היה נותן להם כך וכך, אלא רואין שכנגדן היאך מתפרנסות ונותנין להן. כל הברייתא באו"ז הנ"ל, ברמב"ן, רא"ה וריטב"א ס"ח א', בר"ן פ"ו סי' ש"א (במשנה), ובקיצור במאירי ס"ח א', עמ' 290, ובחי' הריב"ש בשטמ"ק שם. וברא"ה שם: האיך ניזונת (צ"ל: ניזונות) ומתפרנסות. וכ"ה בריטב"א ובר"ן הנ"ל. אבל המלה "ניזונות" (אחרי "היאך") חסרה בכל הנוסחאות ובאו"ז וברמב"ן הנ"ל. והרא"ה ז"ל, כנראה, הוסיפה מדעתו (וממנו בריטב"א ובר"ן) ע"פ העניין. 8 אבל באמת אפשר לומר שהפתיחה בבבא זו "כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות" היא באשגרא מן הרישא, ובבנות עוסקים בפרנסה גרידא, אבל במזונותיהן אין מתחשבין בנכסים, כשיטת הר"מ בפי"ג מה' אישות ה"ו ובפי"ט שם הי"א. ואעפ"י שבבבלי ס"ח א' אמרו: שמין את הנכסים וכו', באכילה ובשתייה וכו', כבר תירצה ר"ב אשכנזי בשטמ"ק שם, והר"מ יפרש "שמין את הנכסים", כדי לברר אם יש כאן נכסים מרובים (כדי מזונות י"ב חודש), או נכסים מועטים, עיי"ש. וכן כיוון מדעתו הר"פ גירון בספרו תיקון סופרים על העיטור, קס"ב ע"ב ואילך, עיי"ש שהסביר את הדברים באריכות. ולפי פשוטה סמך התנא על הרישא והוא הדין במזונות הבנות שמין את הנכסים ורואין היאך שכנגדן ניזונות. ובכל אופן "מתפרנסות" כאן משמעותה פרנסת נישואין כפי שמוכח מן המחלוקת להלן, ולפיכך אף ברישא הכוונה כן, ומכאן ראיית בעל או"ז הנ"ל. ובבבלי ס"ח א': אמר שמואל לפרנסה שמין באב. 9 ופירש"י: נותנין לה נדוניא כפי אומד שאנו בקיאין באביה, וותרן או קמצן. מתיבי הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן כיצד, אין אומרים אילו אביה קיים כך וכך היה נותן לה, אלא שמין את הנכסים ונותנין לה. מאי לאו פרנסת הבעל וכו'. ומדברי התוספות (ד"ה מאי לאו) מוכח שפירשו שמין את הנכסים כדי ליתן לה עישור נכסים, וכן משמע מדברי רש"י ותוספ' רי"ד שבנידון דידן אין לפנינו אלא שתי מחלוקות, והיינו אם שמין את דעתו של אב (ר' יהודה במשנתנו ולהלן בסמוך), או שנותנין לה עישור נכסים (חכמים שבמשנתנו ורבי להלן) אבל אין משגיחין בריבוי הנכסים. ברם שאר הראשונים 10 הרמב"ן, הרא"ה, המאירי, הריטב"א, הר"ן וחי' הריב"ש הנ"ל (בפנים ריש ד"ה כיצד). פירשו שיש ג' מחלוקות בדבר. והם הביאו את התוספתא כאן לראייה 11 ובמשנתנו פ"ו מ"ו: יתומה שהשיאתה אמה, או אתיה וכו', יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה. ר' יהודה אומר וכו', וחכמים אומרים וכו'. ופירש"י והרי"ד "מה שראוי להנתן לה" היינו עישור נכסים. וכן הביא בשטמ"ק שם בשם ליקוטי הגאונים. ופירוש רש"י והרי"ד הוא לפי שיטתם שאין בפרנסת הבת אלא שתי מחלוקות, וממילא אם ר' יהודה חולק על הת"ק הרי בהכרח שהת"ק סובר כרבי וחכמים של משנתנו. אבל לפי שיטת שאר הראשונים יכול לסבור הת"ק כתנא של התוספתא כאן (-חכמים של משנתנו), או שהת"ק סתם את דבריו, ור' יהודה וחכמים פירשו אותן, עיין בשטמ"ק בשם ליקוטי הגאונים, בד"ן למשנתנו, ד"ה מה שראוי, ובחי' הריב"ש בשטמ"ק שם. ועיין ר"מ פ"כ מה' אישות הי"ב וה"ג שם. וכל זה הוא רק ביחס לפירוש במשנתנו, אבל מן התוספתא הרי בדוד ששלש מחלוקות בדבר. ש"שמין את הנכסים" בברייתא שבבבלי (והוא הדין במשנתנו פ"ו סמ"ו) פירושו כדי לתת לה לפי ריבוי הנכסים, והיא "שמין את הנכסים" (שבמשנתנו הנ"ל ושבברייתא שבבבלי) היא "רואין שכנגדן היאך מתפרנסות" (שבתוספתא כאן), 12 ובבבלי שם שרצו להעמיד את הברייתא במזונות ובכסות גרידא, היו יכולים לשאול מן הסיפא כאן שמוכח מתוכה שמדברים כאן בפרנסת נישואין, אלא שהעדיפו לשאול מן המשנה. ולפי תירוץ הבבלי שם, אף הברייתא מתפרשת כפשוטה, בפרנסת נישואין. עיין בראשונים הנ"ל. ובמאירי, עמ' 291 מסיים: שמין את הנכסים ונותנים לה כפי מה שכנגדן מתפרנסות ועיי"ש עמ' 290. ור' יהודה סובר שאומדין דעתו של אב אם הוא וותרן או קמצן, ורבי סובר שנותנין לה עישור נכסים. סוף דבר מתוך בבא זו מוכח שזנים את הבנות לפי רוב הנכסים, 13 לשיטת רוב הראשונים, עיין לעיל, הע' 10. וכן מפרנסים אותן לפי גודל הנכסים (לכל הדעות). והלכה שלנו אין לה עניין לתוספתא ב"ב ספ"ח (משנה שם ספ"ח), ושם מדברים בבנות יורשות, במקום שאין בן, ואם נישאו בנות בחיי אביהן ומת, אין הפנויות מקבלות פרנסת נישואין, אלא כולן יורשות בשוה. אבל בנידון דידן יש כאן בנים (או בן) יורשים, והבנות ניזונות ומתפרנסות אצל הבנים, ולפי התוספתא כאן הכל לפי גודל הנכסים. ומכאן נעמוד על סמיכות הברייתות שלנו למשנתנו, והיא נסמכה למשנתנו ספ"ה: אבל במכובד הכל לפי כבודו, ועיין רש"י ס"ח א', ד"ה הא באכילה, רבינו ברוך במרדכי פ"ו סוף סי' ק"צ. ומהלכה ה' ואילך להלן נסמכו הברייתות למשנתנו פ"ו מ"ג ואילך.