תוספתא כפשוטה על קידושין א:ג

17-8. ובביאה. כל ביאה שהיא לשם קדושין, מקודשת, שאינה לשום קדושין, אין מקודשת. בר"מ פ"י מה' גירושין הי"ט: הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט, חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו', ואין ראוי לסמוך עליהן, שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד (בבלי גיטין פ"א ב' ומקבילות), או במקדש על תנאי ובעל סתם (בבלי כתובות ע"ג א' ומקבילות), שהרי אשתו היא וכו', אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות, עד שיפרש כי הוא לשם קידושין. וכן בפיה"מ להר"מ במשנתנו רפ"א: וסדר הקידושין בביאה שיתייחד עמה בפני עדים לשם קידושין. וכבר העיר הרב המגיד במקומו שם על התוספתא כאן. וכנראה שכבר עמדו עליה הגאונים, שכן מביא ר' יהודה אלמנדרי בפירושו על הרי"ף בריש מכילתין: ודוקא שיאמר לה כשיבוא עליה הרי את מקודשת לי בביאה זו ויבוא עליה בפני עדים, וכן שנו בתוספת' כל ביאה שהם לשם קידושין מקודשת, שאינה לשם קידושין אינה מקודשת. ונראה שהכל הוא מדברי רבינו נסים (עיין להלן שם) שדרכו להעיר על המקורות הקדומים. וכן הביא במאירי ס"ו ב', עמ' 324, ראייה מן התוספתא לשיטת הרמב"ם, וכן בריש פירקין שם, עמ' 5, עיי"ש. וכן בשו"ת הריב"ש סי' ו' הביא את התוספתא כאן, והוסיף: ומפשטה משמע דבעינן שתהא בפירוש לשם קדושין, וכל שאינה בפירוש לשם קדושין, אינה מקודשת. וכן בשו"ת בנימין זאב סי' ק"י, קפ"ד ע"ב, ודבריו לקוחים מן הריב"ש הנ"ל. ועיין באוה"ג יבמות, התשובות, עמ' 38 ואילך.