תוספתא כפשוטה על קידושין ג:ג

117-18. על מנת שיש לי ביד פל', אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת, שמא עשו קנוניא. רמב"ן ס' רע"ב, רשב"א שם סד"ה ע"כ, ריטב"א שם ד"ה לא, רא"ש פ"ג סי' ד', מאירי, עמ' 288, ועמ' 289, רבינו ירוחם בס' חוה נתיב כ"ב ח"ד, ר"ן פ"ג סי' תרמ"ט, ד"ה וניחוש, נ"י עמ' רל"ז, מ"מ פ"ז מה' אישות ה"ג. ומכאן הוא מקור הטעם של הר"מ בפ"ז ה"ב שפסק: על מנת שיש לי מאתים זוז, או בית כור עפר וכו', ואם אין לו מקודשת מספק, שמא יש לו והוא אומר אין לי , כדי לקלקלה. ובהגהות הרמ"ך על הר"מ הנ"ל ה"ג, עמ' פ"ח (והביאו גם במעשה רוקח במקומו): גם מה שכתב דאפילו אמר הבעל אין לו חיישינן שמא מתכוין לקלקלה, לא ידעתי מאין הוציא וצ"ע. ועיין בתוספתא. והכוונה לתוספתא כאן.

218-19. עד שיאמר יש לו בידי, אם אמר יש לו בידי מקודשת וכו'. מאירי, רא"ש ורבינו ירוחם הנ"ל, טור אה"ע סי' ל"ח, שו"ע שם סעיף ט"ז. אבל הר"מ השמיטה. ובכי"ע יש כאן סדר אחר, אבל לפני הראשונים הנ"ל היה הסדר כגירסת ד וכי"ו.

320. על מנת שאראך מאתים זוז וכו'. משנתנו פ"ג מ"ב, ולא הוסיפה התוספתא אלא את הטעם, וכ"ה בבבלי ס' ב' בשם "תנא". ואמרו שם: פשיטא, לא צריכא דאע"ג דנקט דמי בעיסקא.