תוספתא כפשוטה על קידושין ג:ב

15-8. האומ' לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עמך בפועל, ונתן לה שוה פרוטה הרי זו מקודשת מיד, עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר' מאיר. בקג"נ לנכון:... ואם לא עשיתי. וכע"ז הביאו בשם התוספתא ברשב"א גיטין ע"ה ב', ד"ה רב אשי, רא"ש שם פ' מי שאחזו סי' ט', שו"ת שלו כלל מ"ו סי' א', ובקשר עם המקבילה לעניין גט לעיל גיטין פ"ה ה"ו, שורה 36–38, עיין מש"ש, ד"ה ועל מנת ואילך. ובחידושי הרשב"א הנ"ל, וכן ברא"ש (בשם הרמב"ן) הנ"ל מעתיק מכאן: עד שיאמר אם לא דברתי, אם לא עשיתי וכו', וכ"ה הגירסא בכי"ו לעיל גיטין הנ"ל (לעניין גט), וברור שהכוונה היא שלר' מאיר אם לא כפל את התנאי היא מקודשת מיד, אע"פ שלא נתקיים התנאי, כלומר, המעשה קיים והתנאי בטל, כשיטתו במשנתנו כאן פ"ג מ"ד. וכן פירשו הראשונים הנ"ל (לרבות הרא"ש עצמו) את התוספתא בגיטין ואת התוספתא כאן. אבל ברא"ש כאן פ"ג סי' ד': "עוד שנינו בתוספתא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עמך כפועל, ונתן לה שוה פרוטה הרי זו מקודשת מיד, עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ, וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. ולכאורה נראה דבהכי פליגי, ר"מ סבר מקודשת מיד, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, עד שיאמר לא קיימתי התנאי, ונאמן לומר לא קיימתי התנאי, כיון שאין האשה יכולה להכחישתו, וחכמים סברי דלא נגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי וכו', דלית להו כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ולא פליגי אהא דאמר ר"מ שהוא נאמן על קיום התנאי וכו', ומיהו קשיא אמאי לא חיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין וכו', הלכך צריך לפרש (כלומר, את דברי החכמים) אם נתקיים התנאי, כלומר, אם ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי, ואם לאו, אינה מקודשת בודאי אלא ספק מקודשת". וכן בס' חוה לרבינו ירוחם נתיב כ"ב ח"ד: "ועוד נראה מן התוספתא שאם ידוע בעדים שקיים התנאי ודבר לשלטון מקודשת, ואם אינו ידוע בעדים, והוא אומר קיימתי התנאי, מקודשת מספק, וכן כתב הרב רבינו אשר". וכן פסק בטור אה"ע סי' ל"ח. ועיין בעיטור בכורים שהביא את הרא"ש ותמה עליו מן התוספתא בגיטין, ולפלא שלא העיר שהרא"ש בעצמו בגיטין ובשו"ת שלו גרס כאן בתוספתא עד שיאמר אם לא דברתי, אם לא עשיתי, ופירשה לעניין תנאי כפול, כמו שפירשו הרמב"ן והרשב"א, ואינה עניין כלל לנאמנות בעדים. ובס' עצי ארזים סי' ל"ח ס"ק ל"ז והרד"ל ז"ל ב"הגהות ברא"ש" כבר העירו על דברי הרא"ש בגיטין הנ"ל, עיי"ש. ובחי' הרמב"ן ס' ב', ד"ה וניחוש, כתב: והוי יודע שכל התנאין שהוא מתנה עמה, שהן תנאין שלו בלבד, כגון שאמר על מנת שאדבר עליך לשלטון וכו', אם אמר עשיתי, והיא אינה יודעת, נאמן, ואינו צריך עדים וכו'. וברור שלגירסתו הנ"ל בתוספתא אין החכמים מדברים כלל בעניין נאמנות בקיום התנאי. ועיין בשו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף י"ב, שם בהגהת הרמ"א סעיף ל"ט ובנו"כ שם. ועיין בס' עצי ארזים הנ"ל.

28. נתקיים התניי וכו'. עיין מ"ש לעיל בסמוך.

39. אין תניי בכתובין שאינו כפול. לעיל גיטין פ"ה ה"ו, בבלי שם ע"ו א', עיי"ש.

49-11. על מנת שאדבר עליך לשלטון, אם דבר עמה כדרך המדברין, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. במה אדבר עליך לשלטון, אם דבר עמה בשוה פרוטה מקודשת וכו'. בכי"ע אם דיבר עליה מקודשת וכו', אם דיבר עליה שוה פרוטה וכו', ונשמט שם ברישא "כדרך המדברין" בטעות. ובחי' הרשב"א ס"ג א', ד"ה מתני', וכן ברא"ש פ"ג סי' ז', ובטור אה"ע סי' ל"ח, ובס' חוה לרבינו ירוחם נתיב כ"ב ח"ד, הביאו את התוספתא כאן וגרסו בה: אם דבר עליה כדרך המדברים מקודשת וכו'. ועיין ברא"ש שם ובהגהות הרד"ל על הרא"ש במקומו ובב"י בטור אה"ע סי' ל"ה הנ"ל, מה שנדחקו בפירוש התוספתא. ולפי פשוטה פירושה ע"פ דברי משנתנו פ"ג מ"ו: האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עמך כפועל, 3 ונקט את הזמן "יום", או "יומים" (עיין מאירי, עמ' 303), או שאמד "מלאכה זו" (כדברי הר"מ בפ"ה מה' אישות ה"ב). ועיין להלן, הערה 10. דבר עליה לשלטון, ועשה עמה כפועל, מקודשת. ובכמה נוסחאות (הוצ' לו, קויפמן פרמה ועוד): ואעשה עמך בפועל וכו'. אבל בירושלמי במשנה בכי"ל, 4 בד"ו אין האותיות ברורות כל כך. בפיה"מ להר"מ, במאירי: כפועל וכו' כפועל . וכן מעיד במלא"ש שזו היא הגירסא ברוב הנוסחאות. והואיל ובכי"י תכופות קשה להבחין בין בי"ת ובין כ"ף, נראה שהנוסחא הנכונה היא: ואעשה עמך בפועל וכו' ועשה עמה כפועל וכו'. כלומר, אין היא יכולה לדרוש ממנו שיעשה "עבידתא שפירתא" (כעין בבלי ב"מ ע"ז א'), וכן אין הוא יכול להפטר בעבודה גרועה, אלא צריך לעשות כפועל רגיל, כדרך הפועלים, כגירסת כי"ע להלן שורה 13–15, וכן אם אמר על מנת שאדבר עליך לשלטון, אינו יכול להפטר אם דבר עם השלטון דרך אגב ובשפה רפה, וכן היא יכולה לדרוש ממנו שיתחנן לפני השלטון וישלח לו דורונות, אלא כל שדיבר עליה כדרך המדברין, 5 כלומר, כדרך השתדלנים שהיו מקורבין לרשות, או לעבדיהם, כרגיל בזמן ההוא. מקודשת, ואפילו לא הועיל בדבריו, והוא כמו שאמרו להלן סה"ח וסה"ט: אלא כל שבני עירו נוהגין כן. ועיין מ"ש להלן. ופשיטא שהתוספתא מדברת בשנתן לה שוה פרוטה מתחילה, ו"על מנת" אינו אלא תנאי, והדברים דבוקים לרישא לעיל, וכמו שפירש רב (בירושלמי פ"ג ה"ו, ס"ד ע"ב) וריש לקיש (בבבלי ס"ג א'), וכמו שמוכח מסיגנון המשנה עצמה, והיא חילקה בין תנאי לבין מקדש בדבר עצמו, ובתנאי יכולה להתקדש אע"פ שאין בקיום התנאי שוה פרוטה 6 ועיין בצפנת פענח פ"ה מה' אישות ה"כ, ודבריו ביחס לתוספתא כאן לא נתחוורו לי, שהרי בתוספתא מחלק מפורש בין תנאי "על מנת שאדבר" לבין "במה שאדבר", ודווקא באחרון צריך שוה פרוטה. (שנוהגים להשתדל אצל השלטון בחנם), מה שאין כן בסיפא "במה אדבר עליך לשלטון" אינה מקודשת אלא אם יש בה שוה פרוטה. והחידוש במשנתנו הוא שצריך לעשות כפועל , וכיוצא בו, צריך לדבר כדרך המדברין, ואם לא עשה כן, אינה מקודשת. ובר"מ פ"ה מה' אישות הי"ט: אמר לה הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עליך לשלטון ודבר עליה לשלטון, והניה השלטון ולא תבעה, אינה מקודשת אלא אם נתן לה פרוטה משלו, שההנאה שבאה לה מדבריו הרי הוא כמלוה וכו', הרי את מקודשת לי במלאכה וכו', לפי שהשכירות יזכה בה הפועל מתחלה ועד סוף וכו'. ופסק הר"מ ע"פ מסקנת הבבלי (ס"ג א') שעיקר הרבותא במשנתנו היא שאם קדש בשכר הדיבור והפעולה אינה מקודשת, משום שישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, והמקדש במלוה אינה מקודשת. ולפיבך אפילו אם הצליח בדיבורו, והשלטון עשה כרצונה, אינה מקודשת, משום שההנאה שבאה לו מדבריו אינו אלא מלוה, 7 הר"מ מחלק בין דיבור לשלטון לבין עשיית מלאכה, ובדיבור לשלטון לא הזכיר כלל את העניין של שכירות מתחילה ועד סוף. ועיין במרכבת המשנה במקומו, שכנראה הרגיש בכך. אבל בתנאי אפשר שאפילו לא הצליח בדבורו מקודשת, שהרי עשה את שלו, עיין בברכי יוסף אה"ע סי' ל"ח ס"ק ב'. ועיין במעשה רוקח במקומו מ"ש בפירוש דברי הרמב"ם, וכן פירש בח"ד כאן, עיי"ש. והתוספתא, ופירוש ר' אימי בירושלמי הנ"ל, 8 בירושלמי פ"ג ה"ו, ס"ד ע"ב: רב אמר והוא שנתן לה שוה פרוטה אנן קיימין (כריש לקיש בבבלי ס"ג א'). ר' אימי בעי קומי ר' (יוחנן? ובשרי"ר הסר "קומי ר'"). וכל הדברים לא והוא שנתן לה שוה פרוטה אנן קיימין (וכמו שכתב הר"ן במשנתנו "הא פשיטא דתנאי זה מועיל כשאר תנאין דעלמא", ועיין גם בלשון רש"י ס"ג א')? אלא כיני במה שאדבר עליך לשלטון, ודבר עליה בשוה פרוטה מקודשת (כגי' גוף כי"ל ושרי"ר. ולפנינו ע"פ הוספת המגיה: לשלטון, מקודשת). ר' בא בשם רב והוא שייחדה לו סלע במגדל. במה קידשה? כההיא דתנינן תמן כל הנעשה דמים באחר וכו'. ונראה שר' בא מתרץ את קושיית ר' אימי, והיינו שמשנתנו אינה מדברת בתנאים, ומה שאמר רב "והוא שנתן לה שוה פרוטה" כוונתו שייחדה לו סלע במגדל, ואמרה שאם ידבר עליה לשלטון הסלע הוא שלו, ואם דיבר עליה לשלטון, הוא זוכה בסלע בשכרו, והוא מעביד את הסלע לרשותה ומקדשה באותו זמן בסלע שזכה בשכרו. ועיין בחי' הרשב"א ס"ג א' שהביא את הירושלמי, וכנראה, שפירשו כפי' בעל ק"ע במקומו, אלא שנדחק לפרש כן מפני לשון התוספתא כאן, והיינו משום שמשמע ממנה שברישא מקבל את שכרו בין שהצליח ובין שלא הצליח, אם רק דיבר כדרך המדברין, מה שאין כן בסיפא. ועדיין צ"ע בדבר. הוא ע"פ השיטה שהמקדש במלוה מקודשת, 9 ולעניין אם ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, עיין בירושלמי שביעית פ"י סה"א, ל"ט ע"ב, ואינו עניין לכאן, ושם הכוונה שאינה משתלמת אלא לבסוף, ואינה נתבעת לפני כן. עיין בנועם ירושלמי כאן במקומו ומ"ש לעיל, שו' 4–5, ד"ה לפי גירסת. ועיין מה שהאריך בזה בס' עצי ארזים סי' ל"ח ס"ק ל"ו.

512-13. בפעולה שאעשה עמך, אם עשה עמה בשוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אין מקודשת. וכ"ה בד. ובכי"ע: במלאכה שאעשה עימיך אם עשה עימה בשוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, בפעולה שאעשה עימיך וכו', כלפנינו. והכוונה שאפילו אם קדשה בפעולה שיעשה בתכשיטיה ובנזמיה (עיין בבלי מ"ח א' ומקבילה בב"ק) אינה מקודשת אלא אם יש במלאכה ובפעולה שוה פרוטה. והעיקר כגירסת כי"ע, ולפנינו, כנראה נשמט ע"י הדומות, עיין הגירסא להלן.

613-15. על מנת שאעשה עמיך כמלאכה, על מנת שאעשה עמיך בפעולה למחר, (עשה עמה) אם עשה עמה בשוה פרוטה מקודשת וכו'. וכ"ה בד, והיא אשגרה מלמעלה, והנכון הוא בכי"ע: על מנת שאעשה עימיך בפעולה, על מנת שאעשה עימיך למחר, 10 כלומר, שצמצם את הפעולה, או את זמן הפעולה, עיין לעיל הערה 3. אם עשה עמה כדרך הפועלים מקודשת וכו'. וכצ"ל גם לפנינו "כדרך הפועלים" (במקום "שוה פרוטה"), והכוונה שאם נתן לה פרוטה, והיא התנית עמו על מנת שיעשה עמה במלאכה, או בפעולה, צריך לעשות כדרך הפועלים, ואינו יכול לפטור את עצמו בשוה פרוטה, וכן היא אינה יכולה לדרוש ממנו "עבידתא שפירתא", והוא כמו שכתבנו לעיל, שורה 9–11, ד"ה ולפי פשוטה.

715-16. על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת, שמא יש לו בסוף העולם. רא"ש פ"ג סי' ה', מאירי, עמ' 289. ובמשנתנו פ"ג מ"ב: על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת, ויש (כלומר, אם יש) לו. ובבבלי שם ס' ב': וניחוש שמא יש לו, ועוד תניא חיישינן שמא יש לו, לא קשיא הא בקידושי ודאי, הא בקידושי ספק. ועיין שו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף י"ד ובנו"כ שם, ועיין מ"ש להלן, שורה 17–18, ד"ה על מנת שיש לי ביד פל'.

816-17. על מנת שיש לי מאתים זוז במקום פל', אם יש לו באותו מקום מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. מן התוספתא מוכח שאם אין לו באותו מקום אינה מקודשת וודאי, שהרי דוקא אם לא הזכיר "במקום פלוני" מקודשת מספק. וכן יש לדייק מלשון המשנה עצמה (פ"ג מ"ג), וכפירוש התלמוד שם ס' ב'. ובר"מ פ"ז מה' אישות ה"ג: הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי מאתים זוז, או בית כור עפר, במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום הרי זו מקודשת, ואם אין לו באותו מקום שאומר, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו שם והוא מתכוין לקלקלה, 11 במעשה רוקח על הר"מ שם נוטה לחשוב שהרא"ש גרס בדברי הר"מ "אינה מקודשת" (במקום "הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו שם והוא מתכוין לקלקלה"). וכן נראה גם מדברי המאירי שהבאנו להלן בפנים. וכן כתב לעיל שם (ה"ב) גבי אם יש לי מאתים זוז, או בית כור עפר סתם, ולא חילק ביניהם. והנה במשנתנו הנ"ל לא נזכר "במקום פלוני" אלא גבי בית כור גרידא, ולא גבי מאתים זוז, וכמה מן הראשונים 12 עיין ברא"ש ובמאירי שנביא להלן בפנים. ועיין בשיטת מהר"י בי רב ס' ב'. הוצ' ר"מ רבינוביץ, עמ' 88, שהביא כן בשם תלמיד הרשב"א, הרשב"ם ועוד. נקטו שאין חילוק מקומות שייך אלא גבי קרקע, אבל מעות הרי בנקל יכול להביאם ממקום למקום, ואין אשה מקפידה על כך. וכבר ראינו לעיל שהרמב"ם אינו מחלק בין קרקע ובין מעות ביחס למקום, ובמאירי, 13 והביאו מכ"י בס' מעשה רוקח על הר"מ פ"ז מה' אישות ה"ג הנ"ל. עמ' 289 הנ"ל, ברא"ש פ"ג סי' הנ"ל, בתוספות המיוחסות לר"י הזקן ס' סע"ב, ובס' חוה לרבינו ירוחם נתיב כ"ב ח"ד הביאו מכאן ראייה לשיטת הרמב"ם הנ"ל שאין חילוק בין קרקע ובין מעות ביחס למקום המצאם. אבל לעצם דברי הר"מ, כבר העיר במיוחסות לר"י הזקן: ומה שכתב הר"ם שאעפ"י שאמר לו במקום פלוני חיישינן שמא יש לו, ולא כן נראה מהתוספתא, 14 ביחס למקור הר"מ, עיין מה ששערנו להלן סה"ו, שורה 28–29, ד"ה ובירושלמי. וצ"ע [ב]תוספתא [אם] מקודשת מספק.