תוספתא כפשוטה על קידושין ג:ה

124-25. על מנת שירצה פל', אע"פ שאמ' איני רוצה מקודשת, שמא ירצה לאחר שעה. וכ"ה כד. וכן מעתיקים בשם התוספתא בחי' הרמב"ן ס"ג ב', ד"ה ומצאתי, ובחי' הרשב"א מ"ד ב', ולהלן שם ס"ג ב', ד"ה רב יוסף, ובשו"ת שלו סי' תתקי"ט 15 הגירסא בדפוסים משובשת, והנכון הוא בכי"י (צילומים בידי ידידי רח"ז דימיטרובסקי): והכי מוכח בתוספתא דגרסינן התם על מנת שירצה (בכמה כתי"י: שירצה אבא , אבל בדפוסים ובכ"י אוקספורד חסרה המלה "אבא", וצ"ל שם: "שירצה פל'", כמו שהוא לפנינו בתוספתא, וכמו שמעתיק הרשב"א בעצמו בחידושיו), אע"פ שאמר איני רוצה מקודשת, שמא נתרצה לאחר שעה, עד שיאמר רוצה אני, אם אמר רוצה אני וכו' (כלפנינו ברשב"א דפוס). ובר"ן פ"ג סי' תרנ"ב 16 וכהגהה שבתמת ישרים, נ"ד ע"ג. ובנ"י עמ' רמ"ה. ובכי"ע באשגרה מלעיל שורה 18, שמא עשו קינוניא. והראשונים הנ"ל הביאו ראייה מכאן שאם התנאי תלוי במעשה יכול לקיימו בכל זמן שרוצה, אעפ"י שמתחילה אמר שיבטל את המעשה, ולפי תוספתא זו מה שאמרו במשנתנו פ"ג מ"ו "על מנת שירצה אבא, רצה האב מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת" הכוונה שאין מקודשת וודאי, 17 לפי הסלקא דעתך שבבבלי ס"ג סע"א, שעל מנת שירצה אבא פירושו שיאמר "כן". אבל מ"מ מקודשת מספק, כמפורש בתוספתא כאן, ולהלן בסמוך. וכן הביא הריטב"א בשם "יש מרבותי ז"ל", ומוסיף שם: והביאו ראיה לדבריהם, והכוונה שהביא ראייה לדבריהם [מן התוספתא], עיי"ש שחולק עליהם. ועיין בחי' הרמב"ן הנ"ל. ועיין מ"ש בהגהות הרד"ל על הרא"ש פ"ג סי' ז', ד"ה ואפי' את"ל.

226. עד שיאמר רוצה אני, אם אומ' רוצה אני מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. וכ"ה בד, בכי"ע, בחי' הרמב"ן, הרשב"א ס"ג ב' ובשו"ת שלו הנ"ל ובר"ן הנ"ל. ופירש הר"ן שכאן היה התנאי שפלוני יאמר בפירוש תיכף לאחר שמיעה "רוצה אני", אבל אם לא אמר כן, ואפילו שתק, נתבטלו הקידושין מיד. ועיי"ש עוד פירוש. ובנ"י, עמ' רמ"ו, תמה על פירוש הר"ן, והמשיך את הבבא שלנו למעלה, 18 ועיין היטב בהגהות הרד"ל להרא"ש פ"ג סי' ז', מש"ש לפרש את התוספתא "לולי דברי הר"ן". עיי"ש. ברם כסיגנון שלנו גם לעיל, שורה 18–19, עיין מש"ש, ד"ה עד שיאמר. ועיין בס' עצי ארזים סי' ל"ח ס"ק כ"ג וס"ק ל"ב.