תוספתא כפשוטה על קידושין ד:א

11-3. הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה, ר' נתן אומ' בית שמיי אומ' יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח, בית הלל אומ' שלשתן שלוחין, ואין יכולין להעד. וכע"ז בבבלי מ"ג א' (בלי שמו של ר' נתן). ובשם ר' נתן שם: בית שמאי אומרים שליח ועד אחד (כלומר, יכולים להעיד), ובית הלל אומרים שליח ושני עדים. והסיקו שם: איפוך, כלומר, בית שמאי אומרים שלשתן שלוחין, ואין יכולין להעיד, וב"ה אומרים אחד שליח, ושנים עדים. ובירושלמי פ"ב ה"א, ס"ב ע"א: בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד, ובית הלל אומרים השליח עולה משם עד. היך עבידא? שילח שנים. 1 כלומר, לב"ש אין כאן קידושין, ולב"ה קידושיו קידושין. [שילח שלשה], 2 כן צריך להוסיף, ונשמט ע"י דמיון ההתחלות. על דעתון דבית שמאי שליח ושני עדים, על דעתון דב"ה שלשתן שלוחין ושלשתן עדים, ויש כאן קולא וחומרא, ברישא (בשילח שנים) ב"ש לחומרא, 3 כלומר, שצריכה קידושים שניים, ואם קידשה אחר, מקודשת לשני. וב"ה לקולא, ובסיפא (בשילח שלשה) ב"ש לקולא, 4 ואם אחד מהם קרוב, או פסול, הוא שליח ואינו עד, ואינו פוסל את השטר. וב"ה לחומרא. ועיין בס' ניר ובאו"ש פ"ג מה' אישות הט"ז. ובהגהות הרש"ש מ"ג א' העיר על משנת גיטין פ"ו (ס"פ האומר) שמוכח ממנה ששליח נעשה עד. ולא נתחוורתי בדבריו, ושם לא נזכר כלל שהשלוחין הם עדי מסירה, ואם הם עדי חתימה, למה ייפסלו אם הם שלוחין, ומסרו את הגט בפני עדי מסירה אחרים. אבל למ"ד שאין שליח נעשה עד הם באמת פסולין להיות עדי מסירה, ועיין בבלי גיטין ח' ב', וירושלמי שם רפ"ד, מ"ה ע"ב, ובט"ז אה"ע סי' קמ"א ס"ק ט', ובשי"ק בירושלמי שם, ד"ה עשה. 5 ועיין אוה"ג גיטין, ליקוטי ר"ח, עמ' 25, ומ"ש בתרביץ ש"ה, עמ' 398, ולא עיינתי באותה שעה בשי"ק שכבר העיר על העיטור והרשב"א. ועיין מ"ש ר"ד הלבני בספרו מקורות ומסורות, עמ' תרס"ד, הערה 2. ובירושלמי רפ"ב הנ"ל נחלקו אם מחלוקת זו היא דווקא במקדש בשטר (שאין השליח נוגע בדבר), אבל במקדש בממון השליח נוגע בדבר (שמא לקח את הממון לעצמו), או ששליח נעשה עד אפילו במקדש בממון. ועיין בבלי מ"ג רע"ב, ובתוספות שם, ד"ה וכן, בחי' הרשב"א שם ועוד. ועיין ברי"ף פ"ב סי' תרכ"ד, בר"ן שם ובריטב"א מ"ג א'.