תוספתא כפשוטה על קידושין ד:יא

132-35. קדשתי את בתי, הקטנות בכלל, ולא הגדולות בכלל. נתקדשה בתי הגדולות בכלל, אין הקטנות בכלל. גירשתי את בתי, הקטנות בכלל, ואין הגדולות בכלל. נתגרשה בתי, אין הקטנות בכלל. וכ"ה בד, אלא שברישא שם: נתקדש' בתי אין הקטנות בכלל, וכ"ה גם בכי"ע, ובסיפא שם (בכי"ע): נתגרשה בתי הגדולות בכלל, ואין הקטנות בכלל. ובחי' הרמב"ן מ"ג ב' הביא את התוספתא וקיצר את הרישא, ובסיפא העתיק כגירסת כי"ו וד. ובמאירי ס"ד ב', עמ' 310: המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל (פ"ג מ"ח) וכו', וכן אמרו בבריתא קדשתי את בתי ואיני יודע למי (זהו פירוש הרב בעצמו) אין הגדולות בכלל, נתקדשה בתי אין הקטנות בכלל, וכן בגירושין. והרב העתיק רק את תורף הברייתא. ובחי' הריטב"א מ"ג ב' העתיק כגי' כי"ו, אלא שגרס גם בסיפא: נתגרשה בתי הגדולות בכלל ואין הקטנות בכלל (כגי' כי"ע בסיפא). ונעתיק להלן את פירושו. ולעניין הגירסא אין הבדל למעשה, ולגירסת כל הנוסחאות הכוונה היא כגירסת הריטב"א. 46 אם נקיים את גירסת רוב הנוסחאות בין ברישא ובין בסיפא (ומשמע קצת שכן היתה הגירסא לפני המאירי), יצא לנו: נתקדשה בתי אין הקטנות בכלל (כגי' ד וכי"ע) וכו', נתגרשה בתי אין הקטנות בכלל (כגי' ד, כי"ו וחי' הרמב"ן), ולא הוזכרו גדולות כלל גבי נתקדשה ונתגרשה, והיא כעין גירסת הירושלמי שהבאנו להלן בפנים, והיא נוסחא משובחת מאד. ואשר לפירוש הברייתא שלפנינו, הרי גדולה כאן פירושה "בוגרת" (כמו שהוא בכמה מקומות) וקטנה פירושה קטנה ונערה, שהרי מפורש "קדשתי את בתי, הקטנות בכלל, ולא הגדולות בכלל", ולא נחלק אדם מעולם על ההלכה שהאב מקבל קידושין לבתו נערה. ולפי פשוטה הברייתא שלנו כר' יהודה הסובר (גיטין פ"ו מ"ב) שאף בגיטין אין נערה מקבלת את גיטה אלא אביה בלבד. ולפי זה אם אמר האב קידשתי את בתי (והוא יודע מי היא ולמי קדשה) הקטנות בכלל, כלומר, אם ייחד אחת מן הקטנות (ואף נערה בכלל), ואמר שקידשה, נאמן, שהרי היא ברשותו (עיין בבלי ס"ד א'), אבל אמר על גדולה שקידשה כשהיתה קטנה, לא אמר כלום, כמפורש במשנתנו (פ"ג מ"ח), וכן פירש הריטב"א את "הגדולות אינן בכלל". ואם אמר נתקדשה בתי, הגדולות בכלל, ולא אמר כלום, מפני שאינו נאמן, 47 לפי גירסת ד וכי"ע לא הזכירה התוספתא כאן גדולות, ופשיטא שאינו נאמן. ועל הקטנות לא אמר כלום, מפני שאפילו אמת כדבריו, הרי אין קטנה יכולה לקבל קידושיה לכ"ע. ובגרושין אם אמר גרשתי את בתי, הקטנות (ואף נערה בכלל, כלעיל) בכלל, ונאמן לפוסלה מן הכהונה (כמשנתנו פ"ג מ"ח, ועיין בבלי שם ס"ד א'), ואין הגדולות בכלל (אפילו אמר שקבל את הגט כשהיתה קטנה). ולהפך, כשאמר נתגרשה בתי, אין הקטנות בכלל, שהרי קטנה (וה"ה נערה לר' יהודה) אינה מקבלת את גיטה. ופשיטא שהכל בארוסה עסיקינן. וכן מוכח בירושלמי פ"ג ה"י, ס"ד ע"ב, שאמרו שם: קדשתי את בתי, הקטנות בכלל, הגדולות אינן בכלל. נתקדשה בתי אפילו קטנות אינן בכלל. 48 אעפ"י שהוא אומר אמת, שהרי אין מעשה קטנה כלום בקידושין, אם יש לה אב. ואמר הירושלמי "אפילו" קטנות, וכל שכן גדולות, שאינו נאמן עליהם, אם אין עדים לפנינו. ושוב ממשיך הירושלמי: גירשתי את בתי הקטנות בכלל, והגדולות אינן בכלל (ואינו נאמן עליהן, כמו שכתבנו לעיל). נתגרשה בתי אפילו קטנות אינן בכלל, ואינו יכול לפוסלה מן הכהונה, שהרי אין במעשיה כלום (לר' יהודה), ומכל שכן גדולה שהוא בכלל אינו נאמן לומר שקבלה את הגט. ולפירושנו הנ"ל בכל מקום שהזכיר כאן קטנה פירושה קטנה ונערה, וגדולה היא בוגרת. אבל בחי' הרמב"ן, ובבאור יותר בריטב"א הנ"ל, פירש שהברייתא שלנו היא כחכמים, וברישא אף נערה היא בכלל קטנה (שהרי לכולי עלמא האב מקדש את בתו נערה), ובסיפא נתגרשה בתי אין הקטנות בכלל, הכוונה לקטנה ממש (שהרי לחכמים אף נערה מקבלת את גיטה), ומכאן הוכיח הרמב"ן כשיטת הרי"ף וסייעתו שקטנה שיש בה דעת אינה מקבלת את גיטה לשיטת החכמים. 49 נגד שיטת רש"י במהדורא בתדא ונגד שיטת התוספות, עיין בתוספות מ"ג ב', ד"ה תנן, ובראשונים לגיטין ס"ד ב'. והרמב"ן בגיטין ספ"ו וכן בריטב"א שם לא הזכירו את התוספתא, אלא שבריטב"א העיר שיאריך בזה בקידושין. ואם נגרוס גדולות בכל מקום, ברישא ובסיפא כמו שהעתיק הריטב"א, הרי גדולות ברישא, הן בוגרות גרידא, ובסיפא אף נערה בכלל "גדולות". וכבר העיר על קושי זה בקרבן נתנאל על הרא"ש פ"ב סי' ה', אות ט', עיי"ש.