תוספתא כפשוטה על קידושין ד:ד

110-13. המקדש בטעות, ובפחות משוה פרוטה, וכן קטן שקידש, אע"פ ששלח סבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת, שמחמת קדושין הראשו' שלח. ואם בעל, קנה. ר' שמעון בן יהודה אומ' משם ר' שמעון אע"פ שבעל לא קנה, שלא היתה בעילה אלא מחמת קדושין הראשונים. במשנתנו פ"ב מ"ו: המקדש וכו' אשה אחת בפחות משוה פרוטה, אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן, אינה מקודשת, שמחמת קדושין הראשונים שלח, וכן קטן שקידש. ומוסיפה התוספתא שאם בעלו אח"כ סובר הת"ק שקנה. וכל הברייתא שלנו הובאה בבבלי כתובות ע"ג ב', ושם בטעות: ר' שמעון בן יהודה בשם ר' ישמעאל אומר וכו', וצ"ל: בשם ר' שמעון , 6 וכ"ה בשו"ת הרי"ד סי' ל"ג, עמ' קס"ה, וכן מעתיק בר"ן כתובות פ"ז סי' שי"ג, ד"ה והדר ביה רבה, והוא חילוף מצוי מאד במקורות. ובכי"מ, וכן במאירי שם, עמ' 319: ר' שמעון אומר אעפ"י וכו'. אבל גם ברא"ה שם ע"ד א', ד"ה משום ר"א: דשמואל ס"ל כר' שמעון בן יהודה משום ר' ישמעאל . ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים בשם ירושלמי יבמות. כלפנינו בתוספתא. ועיי"ש בבבלי מה שפירשו בה אליבא דרבה, ולפי פשוטה שהמחלוקת אף באשה אחת, בוודאי הכוונה קידשה בטעות, בטעות נדרים. 7 עיין במשנתנו כאן פ"ב מ"ה, כלומר, המשנה שלפני ההלכה שלנו. ובירושלמי יבמות פ"א ה"ב, ג' רע"א: ר' ישמעאל בר' (כ"ה בכי"ל, וצ"ל: כר'. ובד"ו בטה"ד: בר רבי ) יודה עד שירבה שחור, כר' שמעון על תנאי קידוש הראשון ובעל. והרמב"ן, הרשב"א והריטב"א נ' ב', וכן במאירי שם (עמ' 247), ובר"ן פ"ב ריש סי' תרל"ח הביאו את התוספתא כאן וציינו שהיא הברייתא שבבבלי כתובות ע"ג ב', 8 והרי הוא סמוכה למשנתנו כאן בקידש בפחות משוה פרוטה, וקטן שקידש. ומפורש בה שאם בעלו קנו לדעת הת"ק, ומכאן שיש לחלק בין קדש בטעות, בפחות משוה פרוטה, קטן שקידש, ושלח סבלונות, לבין בעל אח"כ, שבשלח סבלונות אינו מדייק כל כך ואפשר שטועה בדיני הקידושין, ושולח על סמך הקידושין הראשונים, אבל אם בעל מדייק יפה ולומד אם הקידושין היו בסדר, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וק"ו הוא מקידש על תנאי במפורש. ועיין גם בתשב"ץ ח"ג סי' מ"ז, ד"ה ומה, ט"ו סע"ג, ושם סי' פ"ד, ושאב מן הראשונים הנ"ל, ולפיכך הביא את התוספתא. ובירושלמי כאן פ"ב רה"ו, ס"ב ע"ד: תני וכולן שבעלו קנו. ר"ש ור' (צ"ל: בר') יהודה אומ' משום ר"ש וכולן שבעלו [לא] קנו, שלא היתה בעילתו אלא לשום קידושין הראשונים. אם [בעלו] קנו. ר' חייה בשם ר' יוחנן קנו לחומרין. ועיין בבלי כתובות ע"ד א', ובאוה"ג, הפירושים, עמ' 43, סי' רי"ט. ועיין מה שכתבתי בס' המתיבות הוצ' רב"מ לוין, עמ' 139, ועיין במשנת כתובות ספ"ט ובירושלמי שם, ובס' מתיבות הנ"ל, עמ' 11. וכעין מחלוקת שלנו לעיל פ"ג ה"ז, שורה 37 ואילך, ואינה עניין לכאן, ושם היה התנאי בקידושין בביאה, וכאן השאלה אם הוא מקדש מחדש בביאה בלי שום תנאי (או מבטל את תנאו הראשון), ועיין מ"ש לעיל שם שורה 31–33, ד"ה אבל.