תוספתא כפשוטה על קידושין ה:א

11-4. גירי, וחרורי, ממזרי, ונתיני, שתוקי, ואסופי, וכל האסורין לבא בקהל, מותרין לבא זה בזה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' ארבעה קהלות הן, קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל, קהל גרים, והשאר מותרין לבא זה בזה. וחכמים אומ' שלש קהלות הן, קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל. בכי"ע: ושאר כולן 1 עיין בבלי ע"ה א' ובתוספות שם, ד"ה וכולן. מותרים לבוא זה בזה וכו'. ובמשנתנו פ"ד מ"א: גירי, וחרורי, וממזרי, ונתיני, שתוקי, ואסופי, כולם מותרין לבא זה בזה. ולא נזכרו במשנה זו "וכל האסורין לבא בקהל". ודברי ר' יהודה כאן עונים על סתם משנתנו, וכוונתו שהוא חולק על "גירי", אבל השאר שהזכירה משנתנו, מותרין לבא זה בזה, ואינו מדבר ב"כל האסורין לבא בקהל" כלל, דהיינו גרים פסולים (כגון מצרי ואדומי, עמוני ומואבי), ומזכיר גרים גרידא, שאף הם בכלל קהל ה', משום, שלדעתו, ארבע קהלות הן. וכ"ה גם בספרי כי תצא פיס' רמ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 276, ובירושלמי פ"ד סה"א, ס"ה ע"ד (ד"ו ס"ה סע"ג), יבמות פ"ח ה"ב, ט' ע"ב, ובבלי כאן ע"ג א'. ובפירוש אמרו כאן ובספרי ובירושלמי הנ"ל שהחכמים (רבים) חולקים על ר' יהודה, וסתם משנתנו שלא כר' יהודה (ירושלמי הנ"ל), ואף ר' יוסי (להלן ה"ב שורה 9) סובר כר' מאיר שבתוספתא כאן. 2 ואנו מעירים על כך, משום שאמרו בירושלמי פ"ג הי"ב, ס"ד ע"ג: חד גיור אתא לגבי ר' יוסא, אמר ליה מהו מינסוב ממזרתא? אמר ליה, שרי. חזר ואתא לגבי ר' יודה, אמר ליה שרי , אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמייא (הלשון "קומי שמייא" היא אשגרה מיבמות פט"ו סה"ד, ט"ו ע"א. ובק"ע נדחק). חזר ואתא קומי ר' יוסי, אמר ליה וכו'. וכבר תמה בנועם ירושלמי כיצד התיר לו ר' יהודה, והרי הוא סובר שגר אסור בממזרת. ועיי"ש שהביא את דברי הרא"ש ע"ז פ"א סי' ג': ומיהו בירושלמי אמר חכם שטיהר, אין חבירו רשאי לטמא, התיר, אין חבירו רשאי לאסור וכו'. ברם בירושלמי שבת פי"ט ה"א, ט"ז ע"ד, מפורש להפך. ועיי"ש באהבת ציון וירושלים, עמ' 156–157. ואף אין רמז בירושלמי שר' יהודה ירע שהגר שאל את ר' יוסי, והתיר לו. ברם אין כאן קושיא כלל, שהרי אנו רואים שהרבים חולקים על ר' יהודה, וכשבא לפסק הלכה לא סמך היחיד על דעתו אפילו לחומרא, כמפורש בירושלמי ברכות ה"ב, ג' ע"א. והגר כשבא לר' יוסי לשאול אם הוא רשאי לישא ממזרת ענה לו בפשטות שהוא מותר, ולא הודיע לו כלל שבניו ממזרים (וכמו שאמר לו ר' יוסי אח"כ: מה ששאלת עניתי לך). משאלת הגר לא היה ברור כלל שיש כאן שאלה הלכה למעשה, מפני שהגרים לא היו מרוצים מן ההוראה שגר מותר בממזרות, כמפורש בבבלי ע"ג א'. כשבא אח"כ לשאול את ר' יהודה, בוודאי שמע שר' יהודה אוסר את הגר בממזרת (לשביעת רצונם של הגרים), משום שאף גרים בכלל קהל ה', אלא שר' יהודה חשש שמא הוא שואל הלכה למעשה, ולפיכך ענה לו כשיטת הרבים, אבל הודיע לו שבניו ממזרים, ובוודאי ימנע מעצמו לישא ממזרת. ומעולם לא פקפק אדם בשיטת ר' יהודה המפורשת בכל המקומות שגר אסור בממזרת. ומ"ש ר' יהודה "והשאר מותרין", הרי לשיטת הירושלמי אף חרורי מותרין, ואינם בכלל קהל ה', כפי שנראה להלן, ד"ה ולא עוד. ובמשנתנו פ"ד מ"ג אמרו: כל האסורים לבא בקהל מותרים לבא זה בזה. ר' יהודה אוסר. ובבבלי ע"ד א' ואילך האריכו בפירוש המשנה, אבל הירושלמי מפרשה בעניין אחר, 3 כפי שכבר ראה בהגהות יפה עינים ועוד. וכ"ה שם (ה"ג ס"ה ע"ד, יבמות פ"ח ה"ב, ט' ע"ב): כל האסורין לבא בקהל כו'. ר' ירמיה אמר כללא, פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. 4 כלומר "כל האסורין" כלל גמור הוא, ואף פצוע דכא מותר לו לישא ממזרת, וע"ז חולק ר' יהודה ואוסר. א"ר יוסי ובלבד פסול משפחה, 5 כלומר, משנתנו אינה מדברת אלא בפסולי יוחסין גרידא האסורין לבוא בקהל. הא פסול גוף לא וכו'. על דעתיה דר' יודה ממזר לא ישא ממזרת? 6 כ"ה ביבמות, ובקידושין נשמט בט"ס. נישמעינה מן הדא וכו', דברי ר' יהוד' ממזר לא ישא ממזרת, כדי שיכלו ממזירין מן העולם. 7 כלומר, השואל שאל אם הכלל של ר' יהודה האוסר את כל הפסולין לבוא זה בזה האם כולל הוא גם מין במינו? והביאו ראייה מדברי ר' יהודה שאינו אוסר, אלא אומר שרצוי הוא שממזר לא ישא ממזרת וכו'. ודכוות' עמוני לא ישא עמונית? אמר ר' יוסי בר' בון על דרבנין צריכה 8 כלומר, על דרבנין שהזכירו בסמוך הסוברים שמין במינו מותר אפילו לר' יהודה. אין יסבור ר' יהודה גרים פסולים בקהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול, שהיא קהל ה' אצלו, לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה, א"ר מתנייה משחררין שפחה, 9 כלומר, בית דין נותנין רשות לשחרר שפחה, ואינו עובר בעשה, משום שיש כאן מצוה. ומשיאין לו. ומכאן ששיטת הירושלמי ברורה שלר' יהודה אף גרים פסולים בקהל ה' הם, ואסורים לבוא זה בזה מין בשאינו מינו, והוא שלא כבבלי ע"ד ב'. אבל מן התוספתא כאן אין ראייה שהיא חולקת על הירושלמי, וכמו שפירשנו לעיל בתחילת דברינו שאין ר' יהודה מדבר כאן כלל בגרים פסולים. ולא עוד אלא שלמדנו מן הירושלמי כאן שאפילו לר' יהודה שגרים הם בכלל קהל ה', מ"מ משוחררים אינם בכלל קהל ה', ומותרים כממזרת, 10 דברי הירושלמי ברורים, ואין להגיה. ולא עוד אם נניח שהתירו לו שפחה, משום שאינו יכול ליקח אשה אחרת, למה לא אמרו לעיל כן בממזר, כשיטת ר' טרפון בספ"ג. ובעל כרחינו אנו אומרים שמדברים במשוחררת שאף עמוני מותר בה לשיטת ר' יהודה. אבל בממזר לא יועילו כלום, שהרי הולד ממזר, אם יקח משוחררת. עיין בנועם ירושלמי במקומו שפירשו כפשוטו. וכן משמע להלן, שו' 9, עיין מ"ש להלן, שו' 9–10, ד"ה ויש לציין. ולפ"ז מה שאמר ר' יהודה בהלכה שלנו: והשאר מותרין לבא זה בזה כולל גם "חרורי", ולא חלק אלא על גירי. ועיין מ"ש ע"ז לעיל פ"ד, הערה 57.

25-7. ר' ליעזר או' כל האסורין לבא בקהל, ודאן בודאן מותר, ודאן בספיקן, ספיקן בודאן, וספיקן בספיקן, אסור. אילו הן הספיקות, שתוקי, ואסופי, וכותי. וכ"ה בד ובמשנתנו פ"ד מ"ג, ובכי"ע חסר "אילו הן הספיקות" וכו', כלומר בכי"ע לא העתיקו את כל הפיסקא של משנתנו, כרגיל בכי"י התוספתא. והגירסא "ר' ליעזר" (=אליעזר) מקויימת גם ע"י ד וכי"ע. וכן במשנתנו הנ"ל בד' נפולי, דפוס לא נודע (קושטא, או שלוניקי), כי"מ, משנה שבבבלי, משנה שבירושלמי, רי"ף ד' קושטא ועוד: ר' אליעזר . אבל במשנה הוצ' קויפמן, פרמה (לעזר), במשנה עם פיה"מ להר"מ הוצ' ר"י קאפח: ר' אלעזר . ובכגון דא אין לסמוך על כתה"י משום שהסופרים לא דייקו בכך. ובמאירי, עמ' 328, מעתיק מן המשנה "ר' אלעזר", אבל להלן שם, סוף עמ' 330: ור' אליעזר אומר וכו' והלכה כר' אליעזר וכו'. וכ"ה בכמה מן הראשונים. וכן הגיהו במשנתנו "ר' אלעזר" במלא"ש, בגליון שבש"ס למשנתנו ע"ד א', בתיקוני כלי שרת (עיין בראשון לציון בגליון משניות הוצ' ראם). ובשם זה אין לעמוד על הגירסא הנכונה אלא מתוך סוגיית הש"ס עצמו. והאחרונים הנ"ל שהגיהו "ר' אלעזר" הסתמכו על הבבלי ביבמות ל"ז א', ועל כך אנו אומרים "ערבך ערבא צריך", והרי אין משם שום ראייה מתוך הסוגייא עצמה שצריך לומר "ר' אלעזר". ואשר לסוגייא להלן בבבלי ע"ה סע"א, נעמוד עליה להלן, ונראה שמסתבר שמשם ראייה להפך. וכבר ראינו שבמשניות מטיפוס א"י (קויפמן, פרמה. בהוצ' לו חסר כאן דף) הגירסא היא ר' אלעזר (לעזר). ואף שבמשנה שבירושלמי הגירסא היא ר' אליעזר, אבל בסוגיית הירושלמי בשלשה מקומות (עיין להלן) הגירסא היא: הלכה כר' לעזר. וכן מוכח מתוך סוגיית הירושלמי פ"ד ה"ג, ס"ו ע"א (ד"ו ס"ה ע"ד), יבמות פ"ד סה"ב, ה' ע"ד, שם פ"ח ה"ב, ט' ע"ב, שאמרו שם: על דעתיה דר"ג ור' אליעזר (במשנת כתובות פ"א מ"ט) תשעה, כלומר תשעה יוחסין עלו מבבל, ואינם מונים שתוקי, משום שתוקי הוא בדוקי וכשר. ובעל כרחינו אנו אומרים שגרסו במשנתנו "ר' אלעזר" שהרי לגירסא ר' אליעזר מוכח שאף הוא מונה שתוקי בתוך הפסולים. אבל בירושלמי כתובות פ"א סה"ט, כ"ה ע"ד: רב שמואל בר רב יצחק בעא מעתה אין שתוקי כרבן גמליאל וכר' ליעזר, אלא כר' יהושע (כלומר, אתמה), חזר ואמר יש שתוקי כרבן גמליאל וכר' ליעזר וכו'. וכבר תמה על כך במה"פ בכתובות, ד"ה מעתה, ועיין בנועם ירושלמי. אבל נראה שרב שמואל בר רב יצחק הבבלי גרס במשנתנו כאן ר' אליעזר, ולפיכך תמה: מעתה אין שתוקי כר"ג וכר' אליעזר ? ותירץ שיש שתוקי גם לפי שיטתם. ועיין בבלי ע"ד א', ושם אמרו שאבא שאול בר"ג, אבל לא להפך, והוא כמסקנת הירושלמי בכתובות הנ"ל. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

37-8. וכן היה ר' ליעזר אומ' ממזר לא ישא את הכותית, וכותי לא ישא את הממזרת, וכותי לא ישא את הכותית, וכן שתוקי, ואסופי, כיוצא בהן. וכע"ז בכי"ע. ובד נשמטו המלים "את הכותית, וכותי לא ישא" בטעות. והנה הגירסא "ר' ליעזר" גם בד (רבי אליעזר). אבל בכי"ע: וכן היה ר' אלעזר אומ'. נמצאנו למדים שברישא הגירסא היא "ר' אליעזר" בכל נוסחאות התוספתא, אבל כאן בסיפא הגירסא בכי"ע היא "ר' אלעזר". ונראה שהיא גירסא מקורית ונכונה. והגירסא שלנו קשה, ומה הוסיף כאן ר' אליעזר, שהרי כבר אמר ברישא: ספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור, אילו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי. אכל לפי גירסת כי"ע הכוונה היא שאף ר' אלעזר (כלומר, בן שמוע) אומר כדברי ר' אליעזר (בן הורקנוס). ונראה שכן הבין גם הבבלי ע"ה סע"א, שאמרו שם: וכן ר' אלעזר אומר כותי לא ישא כותית. ושאלו שם "מאי טעמא". וכבר תמהו בתוספות שם, ד"ה כותי, מה היא השאלה, והרי ר"א עצמו באר את טעמו, משום שיש כאן ספק בספק. אבל בבבלי שם הגירסא "ר' אלעזר " בטוחה, כפי שיוצא מן הקושיא להלן ע"ה ב': והא אמר ר' אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה וכו', ושם הגירסא "ר' אלעזר" בטוחה, שכ"ה בתוספתא (יבמות פ"א ה"י בכל הנוסחאות) ובכל המקבילות. והבינו בבבלי "וכן ר' אלעזר אומר" שאף ר' אלעזר סובר כר' אליעזר שכותי אסור בכותית, 11 והסיום שבתוספתא כאן "וכן שתוקי ואסופי" וכו', כגראה, לא היה לפניהם. והוא לא הזכיר את הטעם של ספיקן בספיקן אסור, ולפיכך שאלו למה הוא אוסר כותי בכותית וכו'. ולבסוף הסיקו (ע"ו א'): ויש אומרים לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. 12 כלומר, ולפיכך אוסר ר' אלעזר בכותית. מאן יש אומרים? אמר רב אידי בר אבין ר' אליעזר היא וכו', ור' אליעזר אוסר וכו'. אבל בכי"מ שם: ר' אלע' היא וכו', ור' אלע' וכו'. וכן הגירסא הנכונה, כפי שהראיתי לעיל פסחים פ"ב, עמ' 486, ד"ה ור' לעזר. והכוונה בבבלי ש"יש אומרים" שבמסורת ר' יוחנן על הכותים הוא ר' אלעזר, שאומר מפורש כן, וממילא מובנים דברי ר' אלעזר שבברייתא שבבבלי שייחד את הכותים משאר הספיקות, עיין בפירש"י, וכמו ששערנו (בהערה 11) שלא היה הסיום שבתוספתא כאן לפני הבבלי, ולפיכך שאלו מה ששאלו. ובמאירי, עמ' 331: "ורבותי חולקין לומר ששתוקי בשתוקי, או אסופי באסופי, מיהא מותר, כולי האי לא גזיר, ואע"פ שאמרו בגמרא כותי לא ישא כותית, בזו אינו אלא לדעת האומר שממזרות בודאי נתערב בהם, ואדרבה זו סעד לדבריהם שכותית בכותית אמרו, שתוקי בשתוקית ואסופי באסופית לא אמרו, אלא שמכל מקום בבריתא (כלומר, בתוספתא כאן) מצאתי כותי לא ישא כותית, וכן שתוקי ואסופי כיוצא בהן".