תוספתא כפשוטה על קידושין ה:יד

163. כל שעסקו עם הנשים לא ייתחד עם הנשים. בד: לא יתיחד וכו'. ולפנינו פיסקא ממשנתנו פ"ד מי"ד. ורבו בה הפירושים, עיין ברש"י, בתוספות ובחי' הרמב"ן והריטב"א פ"ב א'. וברא"ש פ"ד סי' כ"ז הביא בשם הר"ח: אע"פ שנושא ונותן תמיד עמהן, לא יתייחד עמהן, משמע שרוצה לומר אע"פ שהיה ראוי להתיר לו יותר משום דבעבידתיה טריד (עיין ב"מ צ"א סע"א וע"ז כ' ב'), או משום דאינו יכול ליזהר, אפילו הכי אסור. והר"מ תפש את הפירוש השני בדברי הר"ח, ופירש בפיה"מ: רוצה לומר שאין מתירין לו דבר זה בשביל פרנסתו כלל. וכן בחיבורו פכ"ב מה' אסורי ביאה ה"ח: אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים וכו', כיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו, או יפנה למלאכה אחרת, כלומר, אם אין לו אשה, ואינו יכול להזהר מן הייחוד, אין מתירין לו בשביל פרנסתו. 68 בשו"ת הרשב"א ח"א סוף סי' תקפ"ז: והר"מ בן ז"ל אמר כל שעסקו עם הנשים פי' וכו', רבותא נקט שאפי' כן חוששין לייחוד. וט"ס היא, וצ"ל: הרמב"ם , וכ"ה להלן שם סוף סי' אלף קע"ח: והר"מ במז"ל פירש וכו', ולרבותא נקטיה שאפילו בו חוששין ליחוד. ומן הלשון "שאפילו בו חוששין" נראה שפירש את דברי הר"מ כפירוש הראשון של הרא"ש בדברי הר"ח, משום שמן הראוי היה שלא לחשוש בו משום "דבעיבידתיה טריד" (ולא ראה כאן את פיה"מ להר"מ). ועיין גם בתוספות הרא"ש ע"ח ב', ד"ה מתני', מה שהביא בשם ר' אלחנן, ועיין במאירי, עמ' 352. אבל בחי' הרמב"ן בסוף מכילתין מבואר להפך, שלחומרא נקט עסקו עם הנשים. ובפיסקי תוספות בסוף מכילתין (סי' קנ"ה): מי שעסקו עמהן לא יתייחד אפילו באשתו עמו, אע"ג דאיכא למימר בעבודתו טריד, והחמירו כשני הפירושים, עיין בתוספות פ"ב א', ד"ה לא. ובמשנה שבירושלמי בכי"ל: כל שעסקו עם הנשים סיאורו רע , לא יתייחד עם הנשים לעולם. ונמחקו המלים "סיאורו רע" ע"י שני קוים זקופים מלמעלה. ולא מצאתי הוספה זו בשום נוסח המשנה ובאה לכי"ל מן הברייתא שבבבלי פ"ב א': כל שעסקיו עם הנשים סיאורו רע 69 כגירסת הערוך, ופירושו שאורו ועיקרו רע, עיין מ"ש ר"ש אברמסון ב"לשוננו" כרך כ"א (טבת תשי"ז), עמ' 95 ואילך. וכו', עיין מ"ש להלן, ד"ה כגון. ומהוספה זו במשנתנו מוכח שנתנו כאן טעם לאיסור הייחוד, ולפי פשוטו משמע מכאן כפירוש רש"י, תוספות ועוד, שהחמירו עליהם יותר משאר אנשים. ואפילו לפר"ח, וכפי שהבין אותו הרא"ש והר"מ בפיה"מ הנ"ל, אפשר לפרש שמן הראוי היה כאן להקל עליהם, אלא משום שסיאורו רע, לא הקלו עליהם. אבל בט"ז אה"ע סי' כ"ב ס"ק ו', הבין בדברי הר"מ שהרבותא היא משום "דזהו שרגיל עם הנשים אין לו הרהור כ"כ", ולפירוש זה בוודאי אין לומר "סיאורו רע, לא יתייחד וכו'". ואף שאין לדעת מתי ומי הוא המוסיף במשנת כי"ל, ברם מן התוספתא להלן מוכח שאף בברייתא שבבבלי פירשו כמו המוסיף במשנתנו הנ"ל, וצריך להפסיק שם אחרי "והכובסים", עיין מ"ש להלן בסמוך.

264-65. כגון הסרידין, והסרוקות, והגרדין, והרוכלין, והחייטין, והספרין, והכובסין, והנקורות. בד: כגון הסדידין והסריקו' והגראיין 70 במנחת בכורים הגיה "והגרעין", ולהלן נראה שהגהה זו לא תתכן כלל, מפני שהגרע אינו שייך לאומנים שיש להם עסק עם הנשים, אלא לאומנות בזויה שלא ילמדנה אדם לבנו, משום שאין ממנים מהם לא מלך וכו', עיין מ"ש להלן בפנים. והרוכלין (בכי"ו בטעות: והרובלין) וכו' (כבכי"ו). ובכי"ע: כגון הסדרין, והסדוקות, והגרדיים, והרוכלים, והנקודות, והחייטין, והספרין, והכובסין. ובבבלי פ"ב א': כל שעסקו עם הנשים סורו רע, כגון הצורפים, והסריקים, והנקורות, והרוכלין, והגרדיים, והספרין, והכובסים, והגרע, והבלן, והבורסקי, אין מעמידין מהם לא מלך וכו'. אבל הגירסא הנכונה היא בכי"מ: תנא הגרע, והבלן, (והרוכלין) , 71 בכי"מ לא גרס "והרוכלין" ברישא, ונשתרבבה מלה זו בטעות מן הסיפא. והכורסקי, אין מעמידין מהן לא מלך 72 ולפי גירסא זו אין הסיפא מדברת בייחוד, אלא שאין מעמידין מהן מלך, וכן נכון. וכי גרע בלן ובורסקי עיסקן עם הנשים ? וכו'. ועיין בכ"מ פ"א מה' מלכים ה"ו, וקרוב לוודאי שלהר"מ היה שם סדר אחר, ואף הוא גרס "תנא" באמצע. ובכל אופן מן התוספתא כאן מוכח כגירסת בי"מ בבבלי שהרישא מפרשת את משנתנו, ואח"כ מתחיל עניין אחר, העוסק בטיבן של מלאכות נקיות ומלאכות בזויות, וגרע וכו' מלאכות בזויות הן. וכן מוכח גם מסדר אליהו רבה פי"ח, הוצ' רמא"ש, עמ' 101: כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים, כגון הסרדין והסרקות והנקרות והגרדיים והחייטים והרוכלים והספרים והכובשים (=והכובסים). וההמשך שבבבלי אח"כ בא בסדר אליהו זוטא פט"ז (פרקי ד"א פ"א, הוצ' רמא"ש, עמ' 9) כעניין אחר. 73 וכ"ה שם: הגרע, והדבלן (צ"ל: והבלן), והבורסי אין מעמידין מהן לא מלך, ולא נשיא ולא כהן גדול וכו". ואף במס' ד"א זוטא פ"י (תוספתא ד"א פ"א, הוצ' היגר, עמ' 245): הגרע והבורסקי והבנאי (-והבלנאי) אין מעמידין מהם פרנס על הציבור וכו'. ואשר לפירוש הדברים עיקר הנוסחא היא "הסרודין" (כעין גירסת כי"ו), או הסרדין (כמו שהוא בסא"ר הנ"ל), ופירושו עושה "סרידות", רשתות, סבכות, לנשים 74 כפירוש רמא"ש במקומו. ועיין בפיה"ג לטהרות, הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 16, ובהערה 22 שם. והסרוקות פירושו מוכרי צמר ופשתן סרוקים (עיין כלים פכ"ו מ"ה) והנקורות פירושו מנקרי ריחיים (עיין בבלי מו"ק י' א') של יד, שהנשים טוחנות בהן. כפירש"י, והשאר ידוע. ואת הרוכל נקטו לדוגמא כחשוד על הנשים בירושלמי כתובות פ"ז ה"ז, ל"א ע"ג, ובבלי יבמות כ"ד ב'.

365. ר' מאיר אומ' אין לך אומנות שעברה מן העולם וכו'. ברייתא בבבלי פ"ב ב' בשם רבי. ועיין במשנתנו פ"ד מי"ד, והיא הוספה מן הברייתות, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה, עמ' 977. ופירש רש"י: בין שהיא נקייה, בין שהיא מאוסה, יש בה צורך.

465-66. אלא אוי לו לאדם שרואה את הוריו באומנות פגומה. בבבלי הנ"ל: אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, אוי לו למי שרואה וכו'. והברייתא שלפנינו היתה גם בירושלמי, אלא שנשמטה שם. ונשרדה בשרי"ר, עמ' 238: [ה]עולם אילו 75 עיין מ"ש על כתיב זה לעיל ספ"א, שו' 76, ד"ה אילו שהכריע. לאדם שהוא רואה את הוריו באומנות בזויה. 76 ובין השורות תלוי שם: אשרי מי שהוא רואה את הוריו באומנות מעולה. והוא תיקון ע"פ הבבלי. תני [אשרי א]דם שלמד לו אומנות קטנה ליהיות מתפרנס ממנה ורוח ה[בריות נוחה ממנה]. וכ"ז אינו בירושלמי בהוצאות שלנו. והברייתא מ"תני" ואילך היא במשנה בהוצ' קויפמן, ועל פיה השלמתי את החסר. ובאגדות התלמוד: ר' מאיר אומר בכל מקום מתפרנס, 77 וכע"ז גם במשנה הוצ' קויפמן. אשרי מי שילמוד אומנות נקייה להיות מתפרנס ממנו, ורוח המקום נוחה הימנו.