תוספתא כפשוטה על מגילה א:ג

111-13. אמ' ר' יוסה אימתי במקום שנכנסין בשיני וחמישי, אבל מקום שאין נכנסין לא בשיני ולא בחמשי, הואיל ומסתכנין בה אל יסתכנו בה אלא בזמנה. בכל הנוסחאות: אמר ר' יהודה וכו'. ועיין מ"ש להלן סד"ה אבל על גירסת כי"ו. ובמקום "ומסתכנין בה אל יסתכנו" וכו', גרס בד: ומסתכלין בה אין מסתכל[י]ן בה וכו'. וכן בכי"ל: ומסתכלין בה אל יסתכלו בה וכו', והוא תקון ע"פ הבבלי ב' א', ב' ב' (בהוצאות שלנו), עיין להלן. ובכי"ע: ומתכנסין בה לא יתכנסו וכו'. אבל הנכון כלפנינו, וכן במלחמות רפ"א: תניא בתוספתא הואיל ומסתכנים בה לא יסתכנו אלא בזמנה, וגרסי' בירושלמי תני במקום שהן מסכנין וכו'. וכע"ז בחידושים המיוחסים להר"ן ב' א'. וכן במאירי שם (ג' ע"ב מן הספר): ויש גורסין (כלומר, בבבלי) הואיל ומסתכנין בה, וכך היא שנויה בבריתא ובתלמוד המערב. והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו פ"א סמ"ג: אמר ר' יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני 16 וידועה היא שיטת השאילתות ויקהל סי' ס"ז, והביאוה כמה מן הראשונים, ודנו בה כמה מן האחרונים, עיין בהערות רח"ז דימיטרובסקי לחי' הרשב"א, עמ' 13, הע' 160–161. ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה. ובירושלמי פ"א רה"ז, ע' ע"ד: תני מקום שנכנסין קורין אותה בארבעה עשר. ר' יוסה בעי אם במקום שנכנסין אל יקראו אותה כל עיקר. ברם בכי"ל נכתבו האותיות "נכנס" (של שתי המלים "שנכנסין") על הגרר, ותוקן בכ"י אחר: שנכנסין. וכנראה שמתחילה היה כתוב שם: שמסכנין (=שמיסכנין, שמסתכנין). וכבר ראינו לעיל שהרמב"ן והחידושים המיוחסים להר"ן מעתיקים כן בשם הירושלמי, ועיין במאירי שהעתקנו לעיל. ומלשון הירושלמי משמע שהברייתא מפרשת את משנתנו, ונותנת לה טעם, כלומר במקום שאין נכנסין, פירושו במקומות שישראל דרים בין הגוים, וחוששים מפני קנאתן על שמחתינו לאידם, לפיכך חשו למעט ימי הקריאה. 17 ס' המכתם, עמ' 3. ועיי"ש שפירש שבחנוכה לא חששו, משום שהזכרון הוא למעשה הנס, ולא לנקמה בגוים. ועיין בבלי ז' א' ובירושלמי להלן שם. ולפי זה אין שום סתירה בין המשנה והברייתא שלא באה אלא לפרש, לשיטת הירושלמי. 18 וסכנה לאו סכנה ממש, ומשום כך לא חש הירושלמי שהבאנו לעיל בפנים לתרץ את קושיית ר' יוסה. וכן פירש לנכון הר"ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ותוספתא, עמ' 154, ועיין מ"ש בתס"ר, עמ' 227. אבל בבבלי ב' סע"א: תניא נמי הכי אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן, וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין 19 כגירסת ד וכי"ל בתוספתא. ועיין רש"י לעיל שם בבבלי ד"ה אבל. והגאונים (עיין אוה"ג, עמ' 73) גרסו גם בבבלי: הואיל ומסתכנין וכו'. ועיין ברי"ף ריש מכילתין ואגדת אסתר ספ"ט ד"ה לקיים. וכנראה שאין כאן אלא החילוף הרגיל בין נו"ן ולמי"ד, עין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 658, הע' 47. בה אין קורין אותה אלא בזמנה. רב אשי קשיא ליה דר' יהודה אדר' יהודה (כלומר, על ר' יהודה של משנתנו הנ"ל שמשמע ממנה שאפילו בזמן הזה במקום שנכנסין בשני וחמישי, קוראין מי"א ואילך), ומוקים לה לברייתא כר' יוסי בר' יהודה, ועיין גירסת כי"ו בברייתא שלנו. ויש לו לבבלי שיטה אחרת בברייתא זו. ועיין מ"ש להלן על סדר המשנה שהיה לפני התוספתא.