תוספתא כפשוטה על מגילה א:ד

113. מקרא מגלה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין. במשנתנו פ"א מ"ג: באילו אמרו (כלומר, בימים שקורין את המגילה) מקדימין ולא מאחרין. ומוסיפה התוספתא: ותרומת שקלים. ובריטב"א ה' א' ד"ה באלו: והתוספתא שונא (=שונה) גם תרומת שקלים, ופי' שאם חל א' באדר בשבת שמשמיעין על השקלים (עיין שקלים פ"א מ"א) קודם לכן, כדי שלא יתמעט זמן של חצות (צ"ל: שלחנות), כדסברו למימר קמן במכילתא לעניין הקדמת פרשת שקלים (ל' א'). ובמאירי שם (ח' ע"א מן הספר): ואם חל ט"ו באדר בשבת (עיין שקלים פ"א מ"ג) יושבין מבערב. ויש מפרשין לעניין פרשת שקלים, שאם חל אדר באמצע שבת מקדימין לקרות פרשת שקלים לפניו, ואין נראה שהיה לו לומר ופרשת שקלים. 20 שהרי הלשון "ותרומת שקלים" משמעו תרומת שקלים ממש, עיין גם לעיל ר"ה פ"א, שו' 1 ושו' 13. והנה פירוש הראשון של המאירי הוא תמוה, עיין בבלי ל' א', והפירוש השני דחוק, וכל הברייתא מדברת בימים שחלו בשבת עצמה. ואף לפירוש הריטב"א (וכן לפירוש השני של המאירי) צ"ל שהבבלי לא ידע מברייתא שלנו, שהרי לא הקשו ממנה לשמואל בבבלי שם ל' א'. ובר"מ לא מצאתי הלכה זו, ועיין ר"מ פ"ב מה' שקלים ה"ה, ושמא פירש כפירוש השני של המאירי (עיין פי"ג מה' תפילה ה"כ), או כפירוש הריטב"א. ועיין מ"ש לעיל שקלים פ"ב, הערה 5, ומ"ש להלן בסמוך. והמחוור כפירוש הר"ן על הרי"ף סי' אלף ס"ח ד"ה באלו שהכוונה לר"ח ניסן שחל להיות בשבת שמקדימין את התרומה לערב שבת, כדי לפרוע למספקין את הקרבנות בשביל קרבנות השבת, אלא שמדברי הר"מ הנ"ל לא נראה כן. 21 ואף שהר"מ לא הזכיר אלא את תשרי, מ"מ אם פירש את התוספתא כפי' הר"ן למה לא באר דין ניסן שחל להיות בשבת. והברייתא שלנו גם בירושלמי פ"א ה"ו, ע' ע"ב, ועיין בראשונים שנביא להלן. ומתוך סדר התוספתא נראה שבמשנתה גרסו את דברי ר' יהודה (אימתי מקום שנכנסין וכו') לפני הבבא: באלו אמרו מקדימין וכו', ואף הוא סדר יפה ומתקבל.

213-14. ספק מילה וזמן עצי הכהנים, תשעה באב, חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין. משנתנו פ"א מ"ג, ולא הוסיפה עליה התוספתא אלא ספק מילה (וכ"ה בד, בכי"ל ובראשונים שנביא להלן. ובכי"ע בטעות: ספק מעילה!), כלומר, כשנולד בין השמשות נימול לתשעה, וכשנולד בערב שבת בין השמשות נימול לעשרה, עיין בפירוש רבינו יהונתן על הרי"ף, עמ' 47, ד"ה וספק מילה. וכן מפורש במשנת שבת פי"ט סמ"ה וערכין פ"ב מ"ב. וכשחל זמן עצי כהנים (עיין במשנת תענית פ"ד מ"ה) בשבת, וכן כשחל תשעה באב בשבת, או יום טוב בשבת, או יום הקהל בשבת, כולם נדחים (ביו"ט קרבן החגיגה נדחה) ליום ראשון. ופירשו בבבלי ה' א': תשעה באב אקדומי פורענות לא מקדמי, חגיגה והקהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו. ופירש"י: וכן עצי כהנים שקבוע להם זמן וכו'. וכגירסא שלנו בתוספתא מעתיקים בס' האשכול רח"ב, עמ' 1, ובעיטור ה' מילה ח"ג, הוצ' רמא"י, נ"א ע"ב, ובר"ן פ"א סי' אלף ס"ח ד"ה וספק, ובשו"ת מהר"מ אלשקר סוף סי' צ"ו. ובר"ח ה' א': אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח וספק מילה וזמן עצי כהנים וכו', והר"ח צירף את התוספתא כאן ואת הירושלמי פ"א ה"ו, ע' ע"ב, ובירושלמי לא נשנית בשום נוסח "ספק מילה", ובתוספתא לא נשנו כאן סעודת פורים וסעודת ר"ח. 22 עיין מ"ש להלן פ"ג, שו' 43–44, על סעודת ר"ח. וע"פ הר"ח גם ברי"ף פ"א סי' אלף ס"ח, וממנו באגדת אסתר פ"ט, כ"ז (עיי"ש הערה ע'), וברא"ש פ"א סי' ז'. וכן הבינו הראשונים שעיקר דברי הרי"ף הם בירושלמי, אבל לא הכל, עיין מ"ש בעל המאור במקומו ובר"ן שם. ובעיטור ה' מגילה (הוצ' רמא"י ק"י ע"ג, ד' למברג, מ"ו ע"ב): ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח: גרסי' בירושלמי ובתוס' לא גרסי' אלא סעודת פורים מספק מילה וכו'. וממנו, כנראה, בחידושים המיוחסים להר"ן ה' א'. וקרוב לוודאי שהגירסא שם נשתבשה (וכבר היתה משובשת לפני המיוחסים להר"ן), וצ"ל שם: ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים 23 אמנם בשיטת הריב"ב שם כותב על דברי הרי"ף: בתלמוד ירושלמי היא, אבל הוא הרי העתיק מדברי דודו בעל המאור, ושם לנכון: עיקר דברי הרי"ף. ובריטב"א ה' א' ד"ה באילו: ובתוספתא שונא (=שונה) ג"כ תרומת שקלים וכו', עוד שם אבל סעודת פורים וכו', ופירשו בירושלמי וכו', וי"מ דכי כתיב בתוספתא סעודת פורים וכו', וכבר העירותי בתס"ר, עמ' 228, שכוונתו לברייתא שבירושלמי שקרא לה תוספתא. ועיין עכשיו בחי' הרשב"א, עמ' 49, ובהע' 658 שם. וסעודת ר"ח. [כן] גרסי' בירושלמי. ובתוס' לא גרסינן (אלא) סעודת פורים [אלא] מספק מילה [ואילך] וכו', וכן מוכח מן הפיסקא שלו בה' מילה שהבאנו לעיל. ולא נמצא אף לאחד מן הקדמונים שיביא ספק מילה מן הירושלמי. ובב"י בטיו"ד סי' רס"ב: ותניא בתוספתא דמגילה ספק מילה מאחרים ולא מקדימין, לפי שבתוך ח' אינו מצוה, לאחר ח' מצוה. ורב אחד טעה לחשוב שהמלים "לפי שבתוך ח' אינו מצוה וכו'" הן מגוף התוספתא, ודחה אותה מהלכה, והורה הלכה למעשה שלא כדין, עיין בשו"ת משיב דבר להנצי"ב ח"ב סי' נ"ד, וכדברי הנצי"ב ז"ל מבואר בפירוש בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' צ"ו הנ"ל, עיי"ש, והרב השואל טעה.

315-17. אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין קורין את המגלה וגובין ומחלקין בו ביום שאין עיניהם של עניים נשואות אלא ליום מקרא מגלה שנ' והימים האלה נזכרים וגו', ועוד לקיים את השמחה בזמנה. וכן הוא בד ובכי"ל. ובכי"ע: גובין (ולא: וגובין) וכו' ומקיימין את השמחה בזמנה וכו'. וכ"ה בראשונים שנביא להלן. ולפי פשוטה פירושה: שאעפ"י שאמרו מקדימין ולא מאחרין (כלומר, בני הכפרים) קורין את המגילה בהקדם, אבל גובין ומחלקין בו ביום כלומר, בפורים ממש, בי"ד, שאין עיניהם של עניים נשואות אלא ליום מקרא מגלה הקבוע (פורים), שנ' והימים האלה (י"ד וט"ו), ועוד שצריך לקיים את השמחה בזמנה, ואם יתנו מתנות ומעות לאביונים לפני פורים יאכלו אותן לפני פורים, ולא יוכלו לקיים את שמחת פורים בזמנה. וכן בירושלמי פ"א ה"א, ע' ע"א: הדא דאת אמר (כלומר, שהכפרים מקדימין) לקריאת המגילה, אבל לעשות סעודה אין עושין אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר, אין עיניהם של עניים תלויות אלא בארבעה עשר וחמשה עשר. וכן בבבלי ד' סע"ב בכ"י אוקספורד המדוייק (עיין דק"ס, עמ' 11, הערה מ'): רב יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה, כדי לחלק להם מעות פורים. 24 כלומר, ולפיכך אם חל פורים בשבת נדחה לערב שבת, כפירש"י, ועיין לעיל שו' 8–9, ד"ה חל. תניא נמי הכי אע"פ שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום הפורים ומחלקין בו ביום הפורים מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה. ומה שכתוב אח"כ בהוצאות שלפנינו בבבלי: אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה, חסר שם. ונראה שכן היתה גם גירסת הרי"ף בריש פירקין שכתב: "בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה, כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, כדי שיחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה". ופירש הרי"ף שבזמן הזה העניים יתייאשו אם יראו שקראו את המגילה שלא בזמנה, ולא נתנו להם כלום, ולא יבואו לבקש בפורים עצמו. וסרה בזה קושיית בעל המאור. ועיין בהשגות הראב"ד שם, ואף לפניו היתה הגירסא ברי"ף כמו שהיא לפנינו, אלא שהגיה. וכן במרדכי ריש מסיכתין: תניא בתוספתא אע"פ שאמרו כפרים מקדימים ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום ומקיימין (כגי' כי"ע) שמחה בזמנה. ובאגודה סי' א', ק"ל ע"ג: תניא בתוספתא אף כי מקדימין לקרות גובין ומחלקין ומקיימין שמחה בזמנה, ומשמע קצת מלשונו שפירש את התוספתא שגובין ומחלקין בי"ד, כשיטת הירושלמי והבבלי בכ"י אוקספורד. ובבבלי בהוצאות שלפנינו ד' ב': רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה. תניא נמי הכי אע"פ שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום. אע"פ שאמרו ? אדרבה משום דאמרו הוא! אלא הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום, מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה, אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה. ובהגהות חשק שלמה לר' שלמה הכהן מווילנא בבבלי [תיקונים והשלמות: ועיין מש״ש על משנתנו כאן פ״א מ״ג. וכן מוכח גם מן הירושלמי במקומו ובמקבילות: מתניתא או באחד עשר כר׳ יוסי וכו'. 30 30הגירסא במשנתנו "ומתנות (ובמתנות) לאביונים" היא בטוחה בהחלט, ואין שום צל של ראייה מן הבבלי תענית י״ח רע״ב, שהרי לעניינו שם אין לו לתלמוד צורך כלל בבבא זו. והגירסא הנכונה במשנתנו היא כנראה "ומתנות לאביונים" ופירושה: ומתנות לאביונים דווקא, אבל אם נתן לעשירים אינו יוצא ידי משלוח מנות. ] שם פירש את התוספתא כאן שכוונתה לפורים שחל בשבת שבכגון דא מקדימין ולא מאחרין, גובין בו ביום וכו' (שהרי אין גובין בשבת), אבל כשבני כפרים מקדימין, גובין בי"ד ומחלקין בי"ד, כשיטת הירושלמי, והוא הגיה גם בבבלי כן, ומחק "כפרים" "ליום הכניסה". וברור שאין להגיה בבבלי בלי שום יסוד בכי"י, ואף סיום התוספתא "ועוד לקיים את השמחה וכו'" אינה הולמת את פירושו. ולפי גירסת כי"ע, המרדכי (המלים "כפרים מקדימין ליום הכניסה" שבמרדכי הוא פירוש של רבינו ע"פ הבבלי) והאגודה אפשר לפרש שהתוספתא מדברת בשחל ט"ו בשבת ובני כרכים נדחים, ובזה נאמר שקורין את המגילה וגובין ומחלקין בו ביום (כלומר, ביום שקורין בו), ומקיימין את השמחה בזמנה, כלומר בשבת, כשיטת הרלב"ח בשו"ת סי' ל"ב, בעל תיקון יששכר, כ"ח סע"ב ואילך. ואף שבירושלמי פ"א ה"ו, ע' ע"ב, מפורש שמקדימין את הסעודה (עיין מ"ש לעיל, שו' 13–14, ד"ה וכגירסא), מ"מ מן הבבלי ה' א' לא משמע כן, ועיין ברא"ה שהובא בר"ן על הרי"ף פ"א סי' אלף ס"ח, ברשב"א, עמ' 50, ובריטב"א ה' א' ד"ה עוד שעמעמו על הירושלמי הנ"ל. ובזה חולקת התוספתא על הירושלמי הנ"ל, אבל תסכים עם הירושלמי בה"א שבהקדמת הכפרים גובין ומחלקין בי"ד, שהרי הוא יום חול. ובאמת מתוך העניין לעיל משמע שמדברים כאן בהקדמה מחמת שבת ולא בהקדמת בני הכפרים שכבר נסתיים עניינם לעיל. ושמא הכוונה לכל ההקדמות, והפירוש הוא אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין וכו' גובין ומחלקין וכו' ומקיימין (כלומר, אבל מקיימין, ויש כאן וי"ו הפירוש, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1076 ואילך. וכגירסת כי"ע, המרדכי והאגודה) את השמחה בזמנה, והוא כשיטת הבבלי ד' ב', לפי הגירסא שלפנינו, אלא שלפי גירסא זו אין צורך להגיה בברייתא, והלשון "אעפ"י" מתפרש יפה. אבל גירסת כי"ו, ד וכי"ל היא יותר בטוחה, ולפיכך המחוור הוא כמו שפירשנו בתחילה.