תוספתא כפשוטה על מגילה ב:י
תוספתא כפשוטה על מגילה · Tosefta Kifshutah on Megillah 2:10
Open in the reader →130. כל יום הנף אסור בחדש. כתקנת רבן יוחנן בן זכאי במשנתנו סוכה פ"ג מי"ב, ר"ה פ"ד מ"ג, מנחות פ"י מ"ה. ועיין בבלי שם ס"ח ב', וירושלמי חלה פ"א ה"א, נ"ז ע"ג. ועיין תו"כ אמור ספט"ז, ק"ב ע"ד. והברייתות נסמכו למשנתנו כאן פ"ב מ"ה שנמנו שם דברים הכשרים כל היום.
230-31. כל יום השביעי חייב בסוכה. בסוכה פ"ד מ"ח: סוכה שבעה כיצד? גמר מלאכול לא יתיר סוכתו. ופירש"י (מ"ח א'): דהא כל היום חובתה לישן ולשנן, ואי איקלע ליה סעודתא אכיל לה בגווה.
331. וכל יום השביעי כשר ללולב. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל ליתא. וכנראה שהשמיטוה משום שחשבוה לפיסקא ממשנתנו כאן פ"ב מ"ה הנ"ל: כל היום כשר וכו', ולנטילת לולב. וכנראה שהברייתא מכוונת למשנת סוכה הנ"ל (פ"ד מ"ז): מיד (כלומר, ביום ז' בבוקר) התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין את אתרוגיהן. ועיין בבלי שם מ"ו ב'.
431-32. כל יום השמיני כשר למילה. תו"כ תזריע פ"א ה"ג, נ"ח ע"ג, בבלי פסחים ד' א', יומא כ"ח ב', תנחומא וירא סי' כ"ב (בהוספת מנטובה). ובס' הישר לר"ת סי' של"ג, ל"ד ע"ג, תמה למה לא מנו במשנתנו פ"ב מ"ה שכל היום כשר למילה ולהזאה וכו', והובא ברשב"א, עמ' 91. ובראבי"ה ח"ב סי' תק"ע, עמ' 296, תירץ שאטו כרוכלא ליחשב תנא וליזל. ועיין בטורי אבן כ' רע"ב. וכאן אנו רואים שהתוספתא הוסיפה גם מילה.
532. וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים. וכ"ה בד ובמשנתנו ספ"ב. ועיין מ"ש להלן ד"ה ברם על גירסת כי"ע וכי"ל. ושיטת רש"י בריש ברכות שהקטר חלבים כל הלילה אפילו מדרבנן, ולא גזרו עליהם שיקרבו עד חצות. אבל הר"מ בפ"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ב, רבינו יהונתן במקומו, עמ' 2 (והובא במלא"ש בראש ברכות) ועוד, חולקים וסוברים שאף בהקטרת חלבים ואיברים גזרו שיקריבום עד חצות. ואף שרש"י לא הזכיר אלא "חלבים" נקט במלא"ש שם כדבר פשוט שהוא הדין איברים, כדברי הרע"ב, וכן משמע משו"ת הרשב"א ח"א סי' תמ"ה שציין לו במלא"ש שם (ושם בטעות: סי' רמ"ה). ברם בכי"ע כאן: להקטר חלבים המותרין . ובכי"ל: להקטר חלבים המתירים . ואף בכי"ע צ"ל: המתירין. ואיברים לא נזכרו שם כלל. וגירסא זו של שני כת"י היא מקורית ובוודאי איננה תיקון סופרים. וחלבים "המתירים" הם החלבים שמתירים את הבשר לאכילה, 17 עיין תו"כ צו פט"ז ה"ד, ל"ט ע"ד, ספרי ריש קרח, בבלי פסחים נ"ט ב' ומ"ש בצל"ח ביצה כ' ב'. לאפוקי חלבי עולה שהם בכלל איברים ואינם מתירים כלל. ובאו"ש פ"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ב הסיק שרש"י בריש ברכות נקט חלבים דווקא, ובהם לא גזרו, שהרי כל זמן שלא הקטירו את החלבים הבשר אסור באכילה, והואיל וכבר גזרו על הבשר שלא יאכל אחרי חצות, אין צורך לגזור על החלבים שמתירים את הבשר, אבל הקטרת איברים דינם כאכילת קדשים. ולפי גירסת כי"ע וכי"ל מפורש כדבריו. וייחדו כאן חלבים המתירים, שלהקטרתם הכשירו כל הלילה אפילו לכתחילה. אבל חלבים שאין מתירין ואיברים (אימורים) אינם קריבים אלא עד חצות מדרבנן.
632-33. זה הכלל כל שמצותו ביום וכו'. פיסקא ממשנתנו ספ"ב, ועיין בבלי שם כ"א א'.