תוספתא כפשוטה על מגילה ב:ד

17. קראה בלילה לא יצא ידי חובתו. אמ' ר' יוסי מעשה בר' יוחנן בן נורי וכו'. כל הברייתא באו"ז ח"ב סי' שע"ז, ע"ט ע"א. והביא ראייה ממנה לשיטת רבינו תם 5 כן מביאים בשמו כמה מן הראשונים, ואף בתוספות ד' א' ד"ה חייב "ר"י" הוא רבינו יעקב, עיין בהערת רח"ז דימיטרובסקי לרשב"א, עמ' 37, הע' 470, עמ' 38, הע' 484. שעיקר החיוב הוא ביום גרידא, ואעפ"י שברך עליה זמן בלילה חוזר ומברך ביום, שהרי אינו יוצא בה אם קראה בלילה גרידא. וכן מבואר במשנתנו פ"ב מ"ד: וכלן שעשו משעלה עמוד השחר כשר, ומוכח שאם עשו לפני עמוד השחר לא יצא. ועיין ברישא שם, ובגירסת הרשב"א, עמ' 91, ובגירסתו בגמרא כ' א', שם, עמ' 38. וכנראה שבעל התוספתא מנה במשנתו רפ"ב, בתוך הדברים שלא יצא, גם קראה בלילה לא יצא. והוסיף כאן שאף בשעת הסכנה (שעת השמד), שלא יכלו לקרוא אותה ביום לא יצא ידי קריאת היום, אלא שקראו אותה בלילה כדי לצאת לכל הפחות ידי קריאת לילה. 6 כירושלמי פ"ב ה"ג, ע"ג ע"ב, בבלי ד' א', כ' א', ומס' סופרים פי"ד, עמ' 268. ומדברי ר' יוסי כאן משמע שהוא סובר שע"פ הדחק יוצא בה, אעפ"י שלא קראה ביום. אבל מפשוטה של התוספתא והמשנה (עיין רשב"א הנ"ל, עמ' 38, ובהערה 481) משמע שבראשונה לא קראוה בלילה כלל, שאם לא כן היה צריך לומר כאן: שקראה בצפורי בלילה, ולא קראה ביום , שהוא העיקר. והאמוראים הראשונים הם שחידשו שמצוה לקרותה גם ביום, והבבלי מתרץ שאין סתירה מפורשת לדבריהם מן המשנה. ובירושלמי הנ"ל אמרו: רגיל 7 כלומר, רגיל תורה (בירושלמי פ"ד ה"א, ע"ד ע"א: רגיל תורה כעזרא), והעיקר הוא כפירוש השני שבק"ע, וכמו שהכריע שם. צריך לקרותה בלילה וכו', ומכאן משמע שלא בכל אדם אמרוה. 8 ויפה העיר הגר"מ אריק בטל תורה לירושלמי כאן שמן הירושלמי משמע כשיטת רוב הראשונים (עיין להלן) שבני כפרים לא קראו בלילה כלל, אלא ביום גרידא, משום שאינם "רגילים" ועליהם לא הטילו חובת קריאה בלילה, עיין מ"ש במנהיג ה' מגילה סי' י"ז, מ"ב ע"ב, ברשב"א, עמ' 38, ועוד, עיין בהערות רח"ז דימיטרובסקי שם, הע' 485. ועיין בשו"ת הרשב"ש סי' נ"ד. ונראה שאף הראב"ד סובר כך, שכ"ה כותב בהשגות על בעל המאור בריש מכילתין סד"ה תניא בברייתא (הוצ' ראם ג' סע"א): ועל זה (כלומר, על סמך זה שזמני בני הכפרים לא בטלו גם עכשיו לגמרי) נהגו בנרבונה לקרותה מבעוד יום של י"ג לאנוסים ולבחורים (צ"ל: לאסטניסים ולמעוברות ולבחורות) שלא להתענות משחשיכה יותר מדאי. והובא במאירי, ג' ע"ב מן הספר, ובארחות חיים ח"א ה' מגילה סוף סי' כ"ג, ק"כ ע"א. ולכאורה דבריו תמוהים, שהרי לטעמו לא יצאו אלא ידי חובת יום, ויכולים לקיימו מחר בזמנו, ומה הועילו חכמים בתקנתם. ומכאן שהראב"ד סובר שהקורא בי"ג כבני כפרים אין עליו חיוב קריאת לילה כלל. ובשו"ת תרומת הדשן סי' ק"ט (ועל פיו בשו"ע או"ח סוף סי' תרצ"ב) התיר בכגון דא לקרוא בי"ג מפלג המנחה ולמעלה, ואינו עניין כלל לשיטת הראשונים הנ"ל, והוא מחמת תוספת פורים התיר, ולפיכך חלקו עליו כמה מגדולי האחרונים, עיין בפר"ח לשו"ע שם סי' תרפ"ז. וכן לא העירו שם כלל על הסתירה מן המשנה, ומשמע שלא חשבו את קריאת המגילה בלילה אלא למנהג. 9 במס' סופרים פכ"א, הוצ' היגר, עמ' 361: מקום שנהגו לקרות את המגילה שני ימים קורין, לילה ויום קורין, הכל כמנהג המדינה. ופירש בנחלת יעקב שהיה מנהג שלא לקרותה אלא ביום. וכן ראיתי בס' אהל מועד לר"ש ירונדי (והוא ספר בר סמכא, שהרי מרן מביא אותו כמה פעמים בב"י) ח"ב, דיני מגילה ופורים, ס"ב ע"א, שכתב שהקריאה של יום עיקר החיוב, אלא שנהגו בשל לילה, רמז לכתוב וכו'. והעיר שם בסביב לאהל: "אני תמה למה תלה הדבר במנהגא, והלא ריב"ל חייב לקרותה בלילה קאמר וכו' ". וכנראה שרבינו סמך על מס' סופרים ופירשה כפירוש בעל נחלת יעקב. ופשיטא שמעצם הברייתא במס' סופרים אין הכרח לכך, ואפשר לפרשה ש"לילה ויום" הוא בניגוד ל"שני ימים", כלומר, מקום שנהגו לקרותה לילה ויום, ולא שני ימים קורין, אלא שלפ"ז היה צריך לומר "יום אחד", שהרי לא ירדו כאן להזכיר קריאת לילה אם הוא חיוב ואינו מנהג גרידא.