תוספתא כפשוטה על מגילה ב:ה

19-10. אמר ר' שמעון בן לעזר מעשה בר' מאיר שהלך לאסיא לעבר את השנה ולא מצא שם מגלה כתובה עברית וכו'. וכ"ה בבבלי י"ה ב', אלא ששם: ולא היה שם מגילה וכו'. אבל גם בירושלמי פ"ד ה"א, ע"ד ע"ד: והא תני מעשה בר' מאיר שהיה באסייא ולא היה שם מגילה כתובה עברית וכו'. ובב"ר ספל"ו, עמ' 343: ולא היה שם מגילת אסתר. ואף שם ובבבלי צריך לפרש כלפנינו בתוספתא וירושלמי, ולא שלא היתה להם מגילה כלל. וברשב"א ח' ב', עמ' 63, ובתוספות הרא"ש י"ח א' הסתייעו מן התוספתא כאן שלפעמים "עברית" פירושו לשון הקודש, עיין בברייתא שבבבלי י"ח א'.

210-11. כתבה מפיו וחזר וקראה מתוכה. כ"ה בד, כי"ע וכי"ל. וכע"ז גם בירושלמי הנ"ל. ובכי"ו בטעות: קראה מפיו וכו'. ובבבלי הנ"ל: וכתבה מלבו וקראה. ובירושלמי שם מוסיף: ויש אומרים שתים כתב. כתב את הראשונה מתוך פיו, וכתב את השנייה מתוך הראשונה, וגנז את הראשונה וקרא בשנייה. וכע"ז בב"ר הנ"ל בשם "תמן אמ'". ובר"ח י"ח סע"ב: וקי"ל שכתב אחת מלבו והניחה לפניו, וכתב אחרת ממנה, שנמצא כותב מן הכתובה דמנחא קמיה. ומלשונו משמע שכן היה לפניו בבבלי, שהרי אחרת לא היה נמנע להזכיר את הירושלמי, כדרכו תמיד, ולפ"ז הלשון שבב"ר הנ"ל "תמן אמרין" כוונתו לבבל, כברוב רובן של המאמרים בספרות א"י. אבל לא מצאתי כן בשום נוסח של הבבלי. ואף הרשב"א, עמ' 81, הביאה מן הירושלמי, ולמד מכאן שלא זו בלבד שאינו יוצא בקריאה שלא מתוך הכתב, אלא אפילו קרא מתוך מגילה שלא נעתקה מתוך הכתב לא יצא ידי חובתו. ועיין גם בר"ן פ"ב סוף סי' ע"ד ד"ה וקי"ל. ושיטת הירושלמי (פ"ב ה"א, ע"ג ע"א, עיי"ש בשי"ק ד"ה הדא ובשדה יהושע, כ"ו ע"א) היא שהקורא ומתרגם אינו כקורא על פה (שלא כבבלי י"ח א'), שהרי מ"מ מגילה כתובה לפניו. וצריך עיון מה דינו לשיטת הירושלמי כשמעתיק לעברית מתוך מגילה כתובה בלעז. ומכאן אין ראייה, ואפשר שר"מ לא ידע אותו לעז.

311-12. קראה בין עומד בין יושב בין מוטה בין שהעמיד לה תורגמן בין שבירך לפניה וכו'. בכי"ע חסר "בין מוטה". אבל כלפנינו גם בד ובכי"ל. וכן ברי"ץ גיאת כת"י אדלר: בתוספ' קראה בין עומד בין יושב בין מוטה יצא וכו', וכ"ה ברשב"א כ"א ב', עמ' 101. ובעיטור סוף ה' מגילה, הוצ' רמא"י קי"ד ע"א: תוספתא בין עומד בין יושב בין מטה, העמד לה תורגמן, לא העמיד לה תורגמן וכו'. ועיין טאו"ח סי' תרצ"ב, וכנראה שקיצר. ובמשנתנו רפ"ד: הקורא את המגילה עומד ויושב, קראה אחד, קראוה שנים יצאו. מקום שנהגו לברך יברך. ועיי"ש בפירש"י ובירושלמי רפ"ד, ע"ד סע"ג ואילך, ומסדר התוספתא שנה את ההלכה במשנתו רפ"ב. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 492.

412-13. בין שבירך לפניה ובין שבירך לאחריה, לאחריה, ולא בירך לפניה, לא בירך לא לפניה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: בירך לפניה ולא בירך לאחריה, לאחריה ולא בירך וכו'. וכן היתה הגירסא כאן לפני בעל העיטור הנ"ל וברוקח סי' רל"ז. ועיין טאו"ח סי' תרצ"ב הנ"ל.

513-14. אמ' ר' שמעון בן לעזר מעשה בר' מאיר שקראה בבית הכנסת בטבעון מיושב וכו'. וכ"ה (א' ר' שמעון בן אלע') גם בכי"ע. ובד: אמ' ר' שמעון מעשה וכו'. ובכי"ל חסר "אמ' ר' שמעון בן לעזר", ואיננו גם ברי"ץ גיאת כ"י, בעיטור וברוקח הנ"ל ובעיטור לעיל שם, קי"ג ע"ג, וכן העתיק בשמו בחי' המיוחסים להר"ן, י"ט ב'. ואינו גם בירושלמי רפ"ד הנ"ל. אבל בתוספ' רי"ד מהדו"ק, כ"א א' (מ"ה ע"א), ובאו"ז ח"ב סי' שע"ח, ע"ט ע"א, שם סי' שע"ט, ע"ט ע"ב, גורס כלפנינו וכבכי"ע. ועיין גם ראבי"ה ח"ב סי' תקנ"ב, עמ' 263, וממנו במרדכי ר"ה פ"ד סי' תשכ"א וכאן פ"ד סי' תתל"ב, ומאו"ז בהגהות אשרי פ"ג סי' א'.

614-15. והיו בני הכנסת יושבין. וכ"ה בד ובכי"ע, ובכי"ל: והיו כל בני הכנסת וכו'. וכ"ה בעיטור בשני המקומות הנ"ל, וכן העתיק משמו בחי' המיוחסים להר"ן הנ"ל. אבל בתוספ' רי"ד ובאו"ז הנ"ל (בסי' שע"ח) ובראבי"ה ח"ב סי' תקע"ב, עמ' 297, כלפנינו. ובירושלמי הנ"ל חסר כ"ז. ועיין ר"מ פ"ג מה' מגילה ה"ז. ומן התוספתא מוכח שלא כדברי בעל לחם משנה שם.

715. נתנה לאחר ובירך עליה. ופירש בעיטור, קי"ד ע"א הנ"ל: "ומסתברא שבירך לפניה אבל לא בירך לאחרים" (צ"ל: לאחריה). והיינו שר"מ היה ממקום שמברכים לפניה ולא לאחריה, ובא למקום שמברכין לפניה ולאחריה, ורצה לצאת ידי הכל, כמו שפירש לנכון בפתח הדביר שם. ובירושלמי הנ"ל שאלו עליה: זה קורא וזה מברך? רב הונא בשם רב ירמיה מיכן שהשומע כקורא, עיין באו"ז סי' שע"ט, ע"ט ע"ב הנ"ל.