תוספתא כפשוטה על מגילה ג:לב

1110-111. מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם. במשנתנו ספ"ד (ברוב הנוסחאות): מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין. ובמשנה שבבבלי (כ"ה סע"א): נקראין ולא מתרגמין. ולהלן שם כ"ה ב': מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם, מעשה אבשלום וכו'. ואעפ"י שבהוצאות שלנו "מעשה אבשלום וכו' " מסוגר במרובעים, אבל כן הוא גם בכ"י, עיין דק"ס. ולהלן שם: מעשה דוד ואמנון לא נקרין (עיין גירסת כי"מ שם, ומ"ש לעיל, הערה 133) ולא מתרגמין. והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם (כלומר, הברייתא שלנו), 137 מן הלשון "והא אמרת" משמע יותר שהוא רומז לברייתא שכבר הביא אותה, כלומר לברייתא שהעתקנו לעיל בפנים, אבל בכי"מ ובכי"ל שם חסר "מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם", עיין דק"ס, עמ' 130, הע' ג'. לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד, הא דכתיב אמנון סתמא. ופירש הר"מ בפיה"מ: כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם, ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם. וכ"ה בחיבורו פי"ב מה' תפילה הי"ב. ומסתבר שהר"מ פירש "מעשה דוד ואמנון" שבמשנתנו שהוא עניין אחד, כלומר מעשה אמנון שנזכר בו דוד, כמו שהעיר בכ"מ במקומו. ועיין מ"ש להלן, שו' 122–123, ד"ה מעשה דוד. ומדברי הר"מ בפיה"מ משמע קצת שגרס בבבלי: והא אמרת מעשה תמר נקרא ומתרגם, והכוונה למשנתנו, 138 ועיין ר"ן על הרי"ף בסוגיין ד"ה והא אמרת שפירש שהכוונה למשנתנו, כלומר שהבבלי מרחיב את לשון המשנה, ומעשה תמר פירושו מעשה אמנון ותמר. ואפשר שכן פירש גם הר"מ, ולא היתה לו גירסא אחרת בבבלי. וכפירושו, עיין מ"ש לעיל, שו' 107–108, ד"ה מעשה יהודה. אבל בכי"מ שם (עיין דק"ס): מעשה אמנון ותמר נקרא ולא מתרג'. 139 וגירסא זו מתאימה לגירסתו ולגירסת ההוצאות שלנו במשנה שבבבלי: מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין. והאמרת נקראין ומתרגמין. 140 כלומר, הברייתא בתוספתא שלנו, עיין לעיל הע' 137. לא קשיא וכו'. ולפי גירסא זו הביא הבבלי שתי ברייתות שנראות כחולקות, ותירץ אותן. ולפיה מעשה דוד ואמנון הם שני דברים, והכוונה למעשה דוד בבת שבע, וכמו שפירשו כמה מן המפרשים ע"פ התוספתא שלהלן, אלא שלפי גירסא זו במשנה, חולקת המשנה על התוספתא. ומדברי בעל תוספות רי"ד מהדו"ק בסוף מכילתין (מ"ה ע"ב) מוכח שגרס במשנתנו: מעשה דוד ואמנון ניקרין ולא מתרגמין (כגי' כי"מ והוצאות שלנו), ובבבלי כ"ה ב' גרס: מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין, 141 כגירסת הספרים בהוצאות שלנו, ולעיל שם חסר לפניו מעשה אמנון וכו', עיין לעיל הע' 137. ולפיכך כתב שמשנתנו והברייתא חולקות. ולעומת זה בשיטת הריב"ב על הרי"ף בסוף מכילתין גרס במשנתנו: מעשה דוד ואמנון לא נקרין וכו', ובברייתא כאן גרס: נקרא ולא מתרגם וכו' (כגי' כי"מ), ולפיכך תמה על הרי"ף מה שתמה. 142 והשוה הלשון בחידושים המיוחסים להר"ן כ"ה ב' ד"ה ברכת. ובכי"ע כאן: מעשה פילגש בגבעה וכו', מעשה אמנון ותמר וכו'. ובכי"ל הסדר הוא כלפנינו, וכ"ה הסדר בבבלי, אבל בכ"י לונדון שם (דק"ס, עמ' 131) הסדר מתאים לגי' כי"ע, והוא כסדר זמן המאורע.

2111. מעשה אבשלום בפילגשי אביו נקרא ומיתרגם. בבבלי כ"ה ב': מעשה אבשלום נקרא ומתרגם (כמו שהוסיפו במרובעים בהוצאות שלנו. וכ"ה בכי"י, עיין דק"ס). פשיטא. מהו דתימא ליחוש ליקריה דדוד וכו'.