תוספתא כפשוטה על מגילה ג:לא

1105-106. יש נקראין ומיתרגמין, נקראין ולא מיתרגמין, לא נקראין ולא מיתרגמין. כ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל ובבבלי כ"ה סע"א. אבל בכי"ו חסר "לא נקראין ולא מיתרגמין", וכן ליתא בבבלי הנ"ל בכי"מ, ולא היה לפני כמה מן הראשונים, עיין דק"ס, עמ' 130, הערה פ', וכן מחקו הגר"א שם. ברם הגירסא שבכי"מ היא לפי השיטה שאף ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון נקרא ואינו מיתרגם, 133 ועיין להלן בבבלי שם כ"ה ב', ובדק"ס שם, עמ' 131, הע' י'. ולפי זה אין במקרא פסוק שאינו נקרא ואינו מתרגם, 134 בהערות הרש"ש שבס' נתיבות עולם להרצ"א קאצינעלינבוגין (ווילנא תרי"ט), עמ' 226, מפרש "לא נקראין ולא מיתרגמין" כוונתן לכינויים שמשנין את הקריאה לשבח (עיין להלן שו' 124 ואילך) והן אינן נקראין ולא מיתרגמין, והוא מתרץ בכך את קושיית התיו"ט במשנתנו שאם אין נקראין הרי לא שייך לומר בהם שאינן מיתרגמין. וחכם עדיף מנביא, שכן הוא בס' האשכול ח"א הוצ' הר"ש והר"ח אלבק, עמ' 171: ותבות שכתובות לגנאי מכנין אותן כגון בעפולים, בטחורים וכו' אלו לא נקרין ולא מתרגמין, שתקנו עזרא וסייעתו, ברם כל זה הוא לפי הגירסא שכל שאר הפסוקים שמנו כאן כולם נקראין, והחילוק הוא בתרגום גרידא, אבל לפי הגירסא הנכונה שברוב הספרים שכמה מהם אינם נקראין וכו', בוודאי אין הכוונה לכינויים בלבד, ומה שאמרו "ולא מיתרגמין" הוא אגב "נקראין ולא מיתרגמין", כדברי בעל תיו"ט למשנתנו. אבל בתוספתא הרי מפורש להלן: מעשה דוד ובת שבע לא נקרא ולא מתרגם, ועלינו לקבל את גירסת רוב הנוסחאות, ובכי"ו השמטה ע"י הדומות, ואף בבבלי עיקר הגירסא היא כבהוצאות שלפנינו.

2106-107. מעשה בראשית נקרא ומיתרגם מעשה לוט וכו'. בבבלי כ"ה סע"א ואילך מפרש, שהייתי סבור לומר שאינו מיתרגם שמא יבוא לשאול מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, 135 עיין מ"ש להלן חגיגה פ"ב, שו' 35. וכן במעשה לוט ובנותיו, הייתי סבור לומר שלא יתרגם משום כבודו של אברהם. אבל משום כבודו של לוט בוודאי אין אנו חוששים, שאין "לוט הצדיק" אלא אצל הנוצרים והמושלמים. וצדק ר"א אפשטין בדבריו בספרו מקדמוניות היהודים, עמ' 121, ואין מביאין ראייה מן השטויות שבספר אלפא ביתא דבן סירא. ולא צדק הר"ל גינצבורג במה שכתב בספרו אגדות היהודים ח"ה, עמ' 240, הערה 171, ואין מביאין ראיה מספרות הנוצרים, ולא עוד אלא שאפשטין בעצמו בהשמטות והוספות, עמ' מ"ה, אף הוא ציין לספרות זו. ועיין ב"ר פנ"א, עמ' 539.

3107-108. מעשה יהודה ותמר נקרא ומיתרגם. במשנתנו ספ"ד: מעשה תמר נקרא ומתרגם, ופירש"י: מעשה תמר ויהודה. וכ"ה מפורש בכמה נוסחאות המשנה, עיין דק"ס, עמ' 129, הערה ע'. ואמרו בבבלי כ"ה ב': מהו דתימא ליחוש לכבודו דיהודה, קמ"ל שבחיה הוא, דאודי. אבל מתוך פיה"מ להר"מ משמע שפירש מעשה תמר, מעשה תמר ואמנון, וכן פירש הרע"ב. ועיין בתיו"ט, בקול הרמז ובבית דוד למשנתנו. ועיין במלא"ש.

4108. מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם. משנתנו הנ"ל. ופירש"י: כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש. ומעשה העגל השני מפורש בתוספתא להלן.

5108-109. הקללות שבתורה נקראין ומיתרגמין. בבבלי כ"ה ב': קללות וברכות נקרין ומתרגמין. פשיטא. מהו דתימא אתו למעבד מאהבה ומיראה (כ"ה בכי"מ, עיין דק"ס). ופירש"י: מאהבה של ברכות. ומיראה של קללות, ואין לבן לשמים.

6109. לא יהא אחד מתחיל ואחד גומר וכו'. בה"ג ד"ו, מ"ו ע"א, ד"ב, עמ' 226, ר"ח כ"ה סע"א, רי"ף פ"ד סי' אלף ק"נ, בלי ציון המקור. 136 כרגיל אצלם, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, עמ' 9 ואילך, ואף כאן העתיקו את לשון התוספתא. ובהערות לבה"ג לא דקו. ובמשנתנו ספ"ג: אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולן. ואמרו בבבלי ל"א ב': אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק, מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן. אבל בירושלמי פ"ג ה"ח, ע"ד ע"ב, משמע שלא חילקו ביניהן. וכן משמע שאף ריש לקיש בבבלי לעיל שם חולק על אביי. ועיין מס' סופרים פי"ז ה"ה, הוצ' היגר, עמ' 304.

7110. אזהרות ועונשין שבתורה נקראין ומיתרגמין. ואמרו עלה בבבלי הנ"ל: פשיטא. מהו דתימא ניחוש דילמא פייגא דעתייהו דצבורא (כגי' כי"מ). פירש"י: תחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין, ויאמרו טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו, הואיל וסופנו ליענש. ובר"ן שם: ואיכא נסחא אחרינא דילמא פייגא דעתייהו דצבורא, כלומר דילמא מיטריד דעתייהו. ועיין בבלי חגיגה י"א ב'.