תוספתא כפשוטה על מגילה ג:לה

1115. מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם. וכ"ה במשנתנו בספ"ד בכל הנוסחאות. ובמאירי למשנתנו כ"ה א' (ל"א ע"א): ויש גורסין נקרא ומתרגם . וכוונתו, כנראה, לפי' ר' יהונתן על הרי"ף, 143 ולא מצאתי לו חבר בגירסא זו. עמ' 82. ובסדור רב סעדיה, עמ' שס"ח: ויהי בשכן ישראל, פחז כמים (בראשית מ"ט, ד'). ועיין אוה"ג, עמ' 46, ועמ' 82. ושם, עמ' 47: ואודות פחז כמים וכו', אבל העולם לא ימנע מלתרגמו.

2115-116. ומעשה בר' חנינה בן גמליאל שהיה קורא בכבול וילך ראובן וכו'. וכ"ה בבבלי כ"ה ב' בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 131, הערה ה'. ובהוצאות שלפנינו: שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת ויהי בשכון ישראל וכו'.

3117-118. ויהיו בני יעקב שנים עשר, ואמ' למתרגם אל תתרגם אלא אחרון. בבבלי שבת נ"ה ב' דרשו מפסוק זה שראובן לא חטא, אלא בלבל יצועי אביו, ומנע את יעקב מלהיות יחד עם בלהה. ופירשו בעלי תוספות על התורה וישלח ל"ה כ"ב (דעת זקנים, י"ח סע"א) שחז"ל דרשו וניקדו: וישַכֵּב, בבניין פיעל, כלומר, מנע את שכיבתה, דוגמת וידשן, ויסקל, וישרש וכדומה. ובת"י שם: ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה. ועיי"ש בת"י בראשית מ"ט, ד', ומ"ש לעיל, שו' 115, סד"ה מעשה ראובן. ועיין בחידושי אגדות למהרש"א כ"ה ב' ד"ה ויהי בשכון.