תוספתא כפשוטה על מגילה ג:לו

1118. מעשה עגל השני נקרא ולא מיתרגם. משנתנו ספ"ד.

2118-120. אילו הן מעשה עגל השני מויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה עד וירא משה את העם כי פרוע הוא. וכ"ה בד ובכי"ל. ובבבלי כ"ה ב': איזה מעשה עגל השני מן ויאמר משה עד וירא משה. ובכי"י ובראשונים שם (עיין דק"ס, עמ' 131 הערה ז'): ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה עד כי פרוע הוא. והוא כגירסא שלפנינו בתוספתא. אבל בכי"ע כאן מוסיף: כי פרעו אה' לשמ' בקמ'. ובירושלמי פ"ד הי"א, ע"ה ע"ג, נחלקו אמוראים אם ההתחלה היא משמות ל"ב, כ"א (כלומר, כבתוספתא וכבבלי), או מפסוק כ"ב שם, ושניהם מודים שמעשה העגל השני כולל גם את סוף הפסוק כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם, כגירסת כי"ע. ובתוספות כ"ה ב' ד"ה מעשה תפסו מכאן על רש"י שפירש (ע"פ דברי ר"ש בן אלעזר שלהלן) שאין מתרגמין את מעשה העגל השני משום חשש שיאמרו שהיתה ממשות בעגל, ככתוב שם (ל"ב כ"ד): ויצא העגל הזה, יצא מאליו (עיין מ"ש ע"ז להלן). והקשו בתוספות שלפי פירש"י למה אסרו לתרגם את סוף הפסוק, כי פרעה אהרן לשמצה וכו', והרי אין כאן עניין ליציאת העגל. ולפיכך קבלו בעלי התוספות את פירוש הירושלמי הנ"ל שאין מתרגמין משום כבודו של אהרן שהוא גנאי יחיד בציבור, אבל מעשה העגל הראשון שהוא גנאי ציבור בציבור לא איכפת לנו אם מתרגמין אותו. ולפי פירוש זה תפסו בתוספתא (לפי גי' כי"ו, ד וכי"ל) ובבבלי את התחלת הפסוק, וכיוונו גם לסופו, כמפורש בכי"ע. [תיקונים והשלמות: עיין במס׳ סופרים פ״ט ה״י, הוצ׳ היגר, עמ׳ 207-206, ומ״ש בעמודי ירושלים בירושלמי הוצ׳ ראם בסוף מגילה, ל״ד סע״א.] ובה"ג ה' צרכי ציבור, ד"ו, מ"ו ע"א, ד"ב, עמ' 226: מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך, עד לשמצה בקמיהם, והוא כגירסת כי"ע בתוספתא. אבל ברי"ף בסוף מכילתין (וממנו ברא"ש ספ"ג): עד וירא משה את העם כי פרוע הוא. והוא כגי' כי"ו, ד וכי"ל בתוספתא. ולהלן נראה שבה"ג והרי"ף העתיקו מן התוספתא, ולא מן הירושלמי ולא מן הבבלי. ועיין אוה"ג, עמ' 47, וס' האשכול הוצ' הר"ש והר"ח אלבק, ריש עמ' 172. ובסדור רב סעדיה, עמ' שס"ח, כותב שאין מתרגמין מן "ויהי כאשר קרב" (שמות ל"ב, י"ט) עד סוף פרק ל"ב (חוץ מפסוק כ"ו שם). אבל הנוסחאות שם משובשות, עיין באוה"ג, עמ' 46 ואילך. ועיי"ש באוה"ג, עמ' 82 ואילך, והנוסח שם מתאים לסדר רב סעדיה (ואף שם חסר פסוק כ"ו), והמסדר (ר' שלמה בר' נתן מסלגמסה, לפי הערות אסף, בסדור רב סעדיה במקומו) מוסיף: וסדור זה אשר כתבתיו כאן הוא על פי דרך רבינו האיי גאון ורב יצחק גיאת ז"ל.

3120-121. ועוד כת' אחר ויגף ה' את העם. וכ"ה בד. ובכי"ע לנכון: ועוד כת' אחר את העגל אשר עשה אהרן (כלומר, סוף הפסוק). וכן בה"ג ד"ו וד"ב הנ"ל: ועוד כתוב אחד (בד"ב: אחר) את העגל אשר עשה אהרן 144 בס' האשכול הוצ' הר"ש והר"ח אלבק ח"א, עמ' 172: וכן כתוב בהלכות עד לשמצה בקמיהם, ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם, וזה [ה]פסוק שהוזכר בהלכות לא נזכר בתלמודנו. וקרוב לוודאי בעיני שהלשון "וכן כתוב בהלכות עד לשמצה בקמיהם" העתיק מתשובת הגאון (אוה"ג, עמ' 47), ואח"כ נקט את לשון הרי"ף שהזכרנו בפנים. ובארחות חיים ח"א ה' קריאת ס"ת סי' מ', כ"ה ע"א: פי' זה הפסוק שהוסיף בהלכות לא נזכר בתלמוד, ושם הרי בוודאי הכוונה לה' הרי"ף, עיי"ש. (שמות ל"ב, ל"ה). ובכי"ל כאן מביא את כל הפסוק. וכן במאירי למשנתנו: ויש שמוסיפין בזה פסוק ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. וברי"ף בסוף מכילתין הנ"ל: ועד 145 וכן, כנראה היתה הגירסא לפני רבינו ירוחם, אדם, נתיב ב' ח"ג (אם אין שם השמטה), והיא כשיטת רב סעדיה בסידורו שהזכרנו לעיל בפנים, שו' 118–120, ד"ה ובסדור. אבל ברור שצ"ל: ועוד, כמו שהוא ברא"ש ספ"ג. וברי"ף כ"י על קלף שבביה"מ כאן: ועוד פסוק אחד ויגוף ה' את העם וגו'. ולפי גירסא זו ("וגו' ") הכוונה לכל הפסוק כגי' כי"ל והמאירי בתוספתא. פסוק ויגף ה' את העם. וברור שבה"ג העתיקו מן התוספתא כאן, שהרי לשון זו אינה נמצאת אלא בתוספתא, ולא עוד אלא שלהלן שם בסמוך לה מעתיקים שוב מן התוספתא. וגירסת כי"ע ובה"ג היא הנכונה, עיין מ"ש להלן בסמוך. ובירושלמי פ"ד הי"א, ע"ה ע"ג: ר' אחא בשם ר' בא ומחא ה' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. ובאוה"ג, עמ' 47: ומה שנפסק מהזקנים הקדמונים, ונוהגים על פיו, אעפ"י שלא נזכר בתלמוד, ויגף ה' את העם, אבל נמצא לו יסוד בתלמוד ארץ ישראל, שמתרגמין חלק מזה הפסוק (כלומר, ומחא ה' ית עמא), ואין משלימין תרגומו (כלומר, את העגל אשר עשה אהרן, קורא ואינה מתרגם), וזה מאמר ר' אחא בשם ר' בא ומחא ה' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. ועיין באשכול הוצ' הר"ש והר"ח אלבק ח"א, עמ' 172. ומכאן שגירסת כי"ע ובה"ג בתוספתא נכונה, שאין מתרגמין את סוף הפסוק גרידא "את העגל אשר עשה אהרן", אבל "ויגף ה' את העם" מתרגמין: 146 ולא טוב עשה רב"מ לוין ז"ל באוה"ג, ריש עמ' 46, שכתב בשם בה"ג: "ועוד כתוב אחד ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן", וחשב שכן היה לפניו בתלמוד, עיי"ש הע' א'. אבל באמת לא נמצא בשום נוסח של הלכות גדולות תחילת הפסוק (ויגוף ה' את העם). ומחא ה' ית עמא, כמפורש בירושלמי. ובר"מ פי"ב מה' תפילה הי"ב: ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם. ועיין גם בפיה"מ לרבינו למשנתנו. ופירשו כל המפרשים שמקורו מירושלמי, ואין הדבר כן, שהרי לפי הירושלמי חלק זה מיתרגם, אבל ברור שהר"מ שאב מן הרי"ף ומן התוספתא כאן, שגרסו בה כגירסת כי"ו, ד וכי"ל.